°, ש"נ, — מעשהו של המרחף והפורח: ודבורים וזבובים לא ירעשו כי אם בעת שפורחים ברחיפת כנפיה' שיכנס הרוח ביניהם (גרשון בן שלווה, שער השמים, ירושלים ד א, כד:). ורוח אלקים מרחפת וסוד הרחיפה עלו' ברצונו צמצום מאורו שיתפשט (של"ה, בית ה'). וכן ורוח אלקים מרחפת על פני המים יאמר שהמי' והרוח המרחפת עליהם הכל ברא ולפי שעיקר רחיפת רוח היא על המים לכן מזכירן בכלל בריאה (פענח רזא עה"ת, אמשט', ב.). — ואמר הפיטן: מלך רחיפת המוני עירים רצוא ושוב מהירים (מלך אדיר ונורא, יוצ' ב ר"ה, מחז' איטל' ב, נה:). ועי' ב. רִכְפָּה.