1, שנו"ז, בהפסק רָחֶם, כנ' רַחְמָהּ, ― בטן האשה, וביחוד בטן האם היולדת, שהולד יוצא ממנה,  Mutterleib; sein (de la mère); womb: כי עצר עצר יי' בעד כל רֶחֶם לבית אבימלך על דבר שרה אשת אברהם (בראש' כ יח). וירא יי' כי שנואה לאה ויפתח את רַחְמָהּ ורחל עקרה (שם כט לא). אל נא תהי כמת אשר בצאתו מֵרֶחֶם אמו ויאכל חצי בשרו (במד' יב יב). ולחנה יתן מנה אחת אפים כי את חנה אהב ויי' סגר רַחְמָהּ וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעמה כי סגר יי' בעד רַחְמָהּ (ש"א א ה-ו). בטרם אצורך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מֵרֶחֶם הקדשתיך (ירמ' א ה). אשר לא מותתני מֵרֶחֶם ותהי לי אמי קברי וְרַחְמָהּ2 הרת עולם למה זה מֵרֶחֶם יצאתי לראות עמל ויגון (שם כ יז-יח). תן להם יי' מה תתן תן להם רֶחֶם משׁכיל ושדים צמקים (הוש' ט יד). ולמה מֵרֶחֶם הצאתני אגוע ועין לא תראני (איוב י יח). ישכחהו רֶחֶם מתקו רמה עוד לא יזכר3 (שם כד יט-ל). הלא בבטן עשני עשהו ויכוננו בָּרֶחֶם אחד (שם לא יה). ― ופטר רחם, פטרת רחם, ככנוי לבכור מאדם ובהמה4: קדש לי כל בכור פטר כל רֶחֶם בבני ישראל באדם ובבהמה (שמות יג ב). והעברת כל פטר רֶחֶם ליי' וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים ליי' (שם שם יב). על כן אני זובח ליי' כל פטר רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה (שם שם יה). כי נתנים נתנים המה (הלוים) לי מתוך בני ישראל תחת פטרת כל רֶחֶם בכור כל מבני ישראל (במד' ח יו). ― ומֵרֶחֶם, במשמ' מן הלדה, מראשית הילדות: עליך השלכתי מֵרָחֶם מבטן אמי אלי אתה (תהל' כב יא). זרו רשעים מֵרָחֶם תעז מבטן דברי כזב (שם נח ד). עמך נדבת ביום חילך בהדרי קדש מֵרֶחֶם משחר לך טל ילדתך5 (שם קי ג). למה לא מֵרֶחֶם אמות מבטן יצאתי ואגוע (איוב ג יא). ― ובהשאלה ללדת הים: ויסך כדלתים ים בגיחו מֵרֶחֶם יצא (שם לח ח). ― ובתו"מ: הבכור קודם למעשר מפני שקדושתו מרחם (זבח' י ג). יוצא דופן והבא אחריו וכו' שניהן אינן בכור, הראשון משום שאינו פטר רחם6 והשני משום שקדמו אחר (ר' עקיבא, בכורות ב ט). מי שלא היו לו בנים ונשא וכו' נכרית ונתגיירה וכו' בכור לנחלה ולכהן, שנאמר פטר רחם בבני ישראל, עד שיפטרו רחם מישראל (ר' יוסי הגלילי, שם ח א). וכומז, יש אומרים זה טפוס של רחם (ירוש' שבת ו ד). שלש הנה לא תשבענה שאול ועוצר רחם, וכי מה ענין שאול אצל רחם , אלא לומר לך מה רחם מכניס ומוציא, אף שאול מכניס ומוציא, והלא דברים קל וחומר ומה רחם שמכניסין בו בחשאי מוציאין ממנו בקולי קולות, שאול שמכניסין בו בקולי קולות אינו דין שמוציאין ממנו בקולי קולות וכו', (ר' יאשיה, ברכ' טו:). המבשרני במה נפטר רחמה של אשתי אם זכר יטול מנה, ילדה זכר נוטל מנה (ב"ב קמא:). ― *ובית הרחם: בעי רב אחא, נפתחו כותלי בית הרחם מהו וכו' (בנוגע לפטר רחם) (חול' ע.). ― *ומ"ר רְחָמִים: התשכח אשה עולה, אמר הקדוש ברוך הוא, כלום אשכח עולות אלים ופטרי רחמים שהקרבת לפני במדבר (ברכ' לב:). הדביק שני רחמים ויצא מזה ונכנס לזה מהו (רבא, חול' ע.). דאימעוט לידה מבכור, דבכור לרחמים איכא, בכור לזכרים ליכא (רב אחא מדפתי לרבינא, בכורות יט:). ― ובסהמ"א, אף צואר הרחם, בית שער הרחם: פי' הרת, הרחם של אשה או של תרנגולין (ערוך ערך הרת). ודתני רב יוסף קבר שלה, כינוי הוא לרחם שלה (שם ערך שולנאי). כאשר יגדלו הילדים ברחמי הנשים (אסף, 11.). חניקת הרחם , החנק הרחם הוא התקבץ הרחם למעלה וכו' והוא דומה לכפיה (נרבוני, ארח חיים, בחליי הרחם, כת"י ביהמ"ד שכטר). ואם לעליית אדים רעי האיכות כמו במחנק הרחם (שם, בחליי הלב). צואר הרחם והמקוה (קאנון א א ה ה). ואחר תפתח המילדת משקוף צואר הרחם (שם ג כא ב יג). הרחם שנוצר בו הולד הוא הנקרא מקור וכו' וצואר הרחם כולו והוא המקום הארוך שמתקבץ ראשו בשעת העיבור כדי שלא יפול הולד ונפתח הרבה בשעת לידה קוראין אותו פרוזדור, כלומר, שהוא בית שער לרחם (רמב"ם, איסורי ביאה ה ג). יצר בכל מי שיש בידו נשמת רוח חיים איברים להוליד בהם, בזכרים הבצים והגידים ובנקיבות רחמים (ר"י בן יהודה, ספר מוסר, פי' אבות ב טז). ולפעמים יקרה להן חניקת הרחם וצריכין לסמנים המסוגלים לחולי הלז (טוביה כץ, מעשה טוביה ב ה, קב:). ― ואמר הפיטן: ופוקד עקרות ופוטר רחמים (רסע"ג, הבקשה הראשונה, סדור רסע"ג, נד). קבלו מלכותי ממקורי רחמים (קלונימוס, אדברה, שחר' יוה"כ). מכנסיים לגלוי רחמים7 וכתונת לשפיכת דמים ומצנפת לעינים רמים מכפרים כמו שלמים (נחמיה בן שלמה, שריד מעבודה ליוה"כ, ידיעות מכון שוקן ד, רלח). ― ואמר המשורר: בני תבל לעולם יבגדו כאשר תבגוד בעת צרה וצוקה, אמת המה כאמם כן הביאם ברחם הרחבה העמוקה (אבן כלפון, פני תבל, בן תהלים לר"ש הנגיד עא, ששון, מט).