1 [פרשנים ומלונאים ראו כאן מלה רחמה ואף רַחַם במשמ' בתולה, שבוית חרב, כאלו רחם רחמתים פרושו: בתולה ואף שתי בתולות, ואולם אין רחמה במשמ' זו בכל לשון שמית, ומעולם לא קראו לאשה בבטוי גס כזה, כאלו רֶחֶם (של אשה). גם בכתבת מישע מלך מואב וגם בארמית של תעודות יב בא רחמת אף במשמ' מתנה, שנתנה, כלשון התעודות הארמיות בְּרַחֲמִן, ז"א בחֵן, חנם, וכן באשור' רִימֻתֻ, רִימְתֻ היא מתנה (עי' במאמר על שאלה זו ב"לשוננו" יג עמ' 23-19). ואף באוגרית' אין רחם תאר של האלה בתולת ענת, כדעת אחדים, אלא כונת המאמר רחם ענת תנגת'ה היא: רחמי ענת נכמרו עליה (עי' רַחֲמִים, הערות). ואין, כאמור בהערה לערך א. רַחַם, רחם רחמתים שתי מלים שונות, אלא בטוי מָכפל מקֻצר אחד, כאלו נאמר רחמתים רחמתים, והכונה חִנָּם חִנָּם, או כאלו חִנֵּי חִנָּם.]

2 [בקצת ספרים מנֻקד גם בירמ' כ יז רַחְמָה במק' רַחְמָהּ, מן רֶחֶם, אך אין כאן ש"ע בנקבה אלא טשטוש במבטא הה"א המפקת, כבמקומות אחרים במקרא. אך הנקוד במפיק הוא עקר.]