1, פ"י, אָרְחָמְךָ, ― רָחַם את פלוני, אהב אותו Lieben; aimer; to love: אָרְחָמְךָ2 יי' חזקי (תהל' יח ב). ― °בינ' פעו' רָחוּם3, מי שאוהבים אותו ומרחמים עליו, ואמר הפיטן: למען קם וחנן שלוש בעד רחומים, למען רחומים רדו לכבשן לקדש שם (רסע"ג, למען אב, הושענות, סדור רסע"ג, רמא). קוראיך תושיע, רחומיך4 תושיע, שוחריך הושיע (אדון המושיע, הושענות). בך קרוביך יחזקו, בך רחומיך יצטדקו, בך שוחריך יחשוקו (ראב"ע, בך אומץ, איגר 241). רחומים הבטיח בנאמו כי חלק ה' עמו (יוסף בן שמואל, אור ישראל, זולת שבת אחר שבוע'). בניך בני רחומיך שמו פניהם לנגדך ובטחו על רוב חסדיך (תפלה לתוקע בר"ה, תכלאל ב, סח.). קול גדול כהשמיע לרחומים (קלונימוס, אדברה, שחר' יוה"כ).

―  פִע', רִחֵם, ― רחם האדם על זולתו, רחם אותו, האב על בנו, האם את בן בטנה, חמל עליהם, נתמלא רחמים עליהם, sich erbarmen; avoir pitié; to take pity: וסלחת לעמך וכו' ונתתם לרחמים לפני שביהם וְרִחֲמוּם (מ"א ח נ). וקשתות נערים תרטשנה ופרי בטן לא יְרַחַמוּ על בנים לא תחוס עינם (ישע' יג יח). התשכח אשה עולה מֵרַחֵם5 בן בטנה (שם מט יה). ואתן לכם רחמים וְרִחֵם אתכם והשיב אתכם אל אדמתכם (ירמ' מב יב). כְּרַחֵם אבל על בנים רִחֵם יי' על יראיו (תהל' קג יג). ― ובלי השלמה: קשת וכידון יחזיקו אכזרי הוא ולא יְרַחֵמוּ (ירמ' כג ו; וכעין זה שם נ מב). אתן את צדקיהו מלך יהודה ואת עבדיו ביד נבוכדראצר וכו' והכם לפי חרב לא יחוס עליהם ולא יחמל ולא יְרַחֵם (שם כא ז). ― וְרִחֵם האלהים על בני אדם, על עמים, ערים וארצות: אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם יי' לפניך וחנתי את אשר אחן וְרִחַמְתִּי  את אשר ארחם (שמות לג יט). למען ישוב יי' מחרון אפו ונתן לך רחמים וְרִחַמְךָ והרבך (דבר' יג יח). ושב יי' אלהיך את שבותך וְרִחֲמֶךָ (שם ל ג). ויחן יי' אתם ויַרֲחֲמֵם (מ"ב יג כב). על כן על בחוריו לא ישמח אדני ואת יתמיו ואת אלמנתיו לא יְרַחֵם (ישע' ט יו). כי יְרַחֵם יי' את יעקב ובחר עוד בישראל (שם יד א). על כן לא יְרַחֲמֶנּוּ עשהו ויצרו לא יחננו (שם כז יא). ולכן ירום לְרַחֶמְכֶם (שם ל יח). לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש כי מְרַחֲמָם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם (שם מט י). בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם רִחַמְתִּיךְ (שם נד ח). כי ההרים ימושו וכו' וחסדי מאתך לא ימוש וכו' אמר מְרַחֲמֵךְ יי' (שם שם י). כי בקצפי הכיתיך וברצוני רִחַמְתִּיךְ (שם ס י). והיה אחרי נתשי אותם אשוב וְרִחַמְתִּים (ירמ' יב יה). הנני שב שבות אהלי יעקוב ומשכנותיו אֲרַחֵם (שם ל יח). הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד על כן המו מעי לו רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נאם יי' (שם לא יט). אם לא בריתי יומם ולילה וכו' גם זרע יעקוב ודוד עבדי אמאס וכו' כי אשוב את שבותם  וְרִחַמְתִּים (שם לג כו). עתה אשיב את שבות יעקב וְרִחַמְתִּי כל בית ישראל (יחזק' לט כה). ותהר עוד ולתד בת ויאמר לו קרא שמה לא רחמה כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל וכו' ואת בית יהודה אֲרַחֵם (הוש' א ו-ז). וְרִחַמְתִּי את לא רחמה (שם ב כה). ישוב יְרַחֲמֵנוּ יכבש עונתינו (מיכה ז יט). יי' צבאות עד מתי אתה לא תְרַחֵם את ירושלם ואת ערי יהודה (זכר' א יב). וגברתי את בית יהודה ואת בית יוסף אושיע והושבותים כי רִחַמְתִּים (שם י ו). אתה תקום תְּרַחֵם ציון כי עת לחננה (תהל' קב יד). ―  ובלי השלמה: חנון יי' וצדיק ואלהינו מְרַחֵם (שם קיו ה). כי לא יזנח לעולם אדני כי אם הוגה וְרִחֵם כרב חסדו (איכה ג לא-לב). ― ומקור רַחֵם כמו רחמים: ברגז רַחֵם תזכור (חבק' ג ב). ― ואמר בן סירא: רחם על עם נקרא בשמך ישראל בכור כיניתה, רחם על קרית קדשך ירושלם מכון שבתיך (ב"ס גני' לו יז-יח). ― ובתו"מ: מי שענה את דוד וכו' הוא יענה אתכם וכו' ברוך אתה ה' המרחם על הארץ (תענ' ב ד). נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך (חוני המעגל, שם ג ח). אין מרחמין בדין (ר"ע, כתוב' ט ב). על אויביכם ולא על אחיכם וכו' שאם תפלו בידם אין מרחמים עליכם (סוט' ח א). פתח (בברכת המזון) ברחם על עמך ישראל חותם במושיע ישראל, פתח ברחם על ירושלם חותם בבונה ירושלם (רב ששת, ברכ' מט.). כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים וכו' (ר' גמליאל ברבי, שבת קנא:). ויתכסו שקים האדם והבהמה, אמרו לפניו, רבונו של עולם, אם אין אתה מרחם עלינו אין אנו מרחמים על אלו (תענ' טז.). רבונו של עולם עלית וישבת במרום ואין אתה מרחם על בניך (לוי, שם כה.). אבינו מלכנו למענך רחם עלינו (ר"ע, שם כה:). משמשת כדרכה והולכת ומן השמים ירחמו6 (יבמ' יב:). אמר לו (ר' יוסי בן קסמא לר' חנינא בן תרדיון) חנינא אחי, אי אתה יודע שאומה זו מן השמים המליכוה וכו' אמר לו מן השמים ירחמו, אמר לו אני אומר לך דברים של טעם ואתה אומר לי מן השמים ירחמו (ע"ז יח.). בנוהג שבעולם אדם שהולך לבקר את החולה אומר לו מן השמים ירחמו עליך (מדר קהל' סדרא א, כי ברוב חלומות). ― ובתפלה: רחם ה' אלהינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך וכו' (ברכת המזון). ― ובסהמ"א: מעשה בר' חנינה בן דוסא7 שפעם אחת אמרה לו אשתו מה יהא לשבת וכו' אמ' מן השמים ירוחמו8 (ספר המעשיות, גסטר, 116). ― ואמר המשורר: יחם לבב עצבית להעיר דמעך עת אהבה אוסיף וארחמך (משלם דאפיאירה, לבי לימים, ידיעות מכון שוקן ד, ברודי, נח). ― °ורגיל בדבור: ירחם השם, השם ירחם. ― ועי' ב. רחם.

― פֻע', רֻחָמָה, יְרֻחַם, יְרֻחָם, ― שרחמו עליו: ותהר עוד ותלד בת ויאמר לו קרא שמה לא רֻחָמָה כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל (הוש' א ו). ותגמל את לא רֻחָמָה ותהר ותלד בן (שם שם ח). אמרו לאחיכם עמי ולאחותיכם רֻחָמָה (שם ב ג). ורחמתי את לא רֻחָמָה ואמרתי ללא עמי עמי אתה (שם שם כה). ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו אשר בך יְרֻחַם יתום (שם יד ד). מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועזב יְרֻחָם (משלי כח יג). ― ובתפלה: כי חנוניך יי' אלהינו המה חנונים ומרוחמיך המה מרוחמים כמה שידענו יי' אלהינו את אשר תחון יוחן ואת אשר תרחם ירוחם (או"א, היה עם פיפיות, מוסף ר"ה). ― ובסהמ"א: מי שנטרפה דעתו של אביו או של אמו משתדל לנהוג עמהם כפי דעתם עד שירוחם עליה (רמב"ם, ממרים ו י). לאהוב את אהוביו ולרחם את מרוחמיו ולדבק במידותיו (אגרות חכמה, מודע לבינה, אגרת א (יא) ).

― הִתפ', *הִתְרַחֵם, ― כמו פִע': כל מי שהוא צריך ליטול ואינו נוטל הרי זה שופך דמים ואסור להתרחם עליו (רבי אחא בשם ר' חננא, ירוש' פאה ח ט). ― ובסהמ"א: מיד נתרחם עליה מלאך המות ונפלה דמעה שלרחמים מעין מלאך המות, אמר הקב"ה זה שהוא אכזרי הורג נפשות נתרחם על אלו, אני שכתב' בי אל רחום וחנון לא ארחם עליהן (ס' המעשיות, גסטר, 99).

― הִפע', °הִרְחִים, ― הרחים אדם את נפשו, עשה שיהיה אהוב ומקֻבל, ואמר המליץ: הרחם נפשך בקהל עם ומפני שליט השח ראשך (ב"ז, ב"ס ד ו).