ב. רָחַם

* 1, קל לא נמצא.

— פִע', *רִחֵם, — רחם על הבהמה המינקת, שם דבר ברחם הבהמה2: כיצד מסייעין את הבהמה ביום טוב, נופח בחוטמו ונותן את הדד לתוך פיו ואוחז בוולד כדי שלא יפול, רבן שמעון בן גמליאל אומר מרחמין היינו בהמה טהורה ביום טוב (תוספת' שבת טו א). רשב"ג אומר, מרחמין על הבהמה בי"ט, כיצד עושה, נותן גוש של מלח על רחמה והיא רוצה להניק בנה (ירוש' שם יח ג). אמר רשב"ג, מרחמין היינו על בהמה טהורה בי"ט, היכי עביד, אמר אביי, מביא בול של מלח ומניח לה בתוך הרחם כדי שתזכור צערה ותרחם עליו ומזלפין מי שליא על גבי ולד כדי שתריח ריחו ותרחם עליו (בבלי שם קכח:).

— הִפע', °הִרְחִים, — גרם לאשה שתקבל ברחמה ותהרה: ואפשר עוד שנאמר לדעתם שיהיה בעבור הרעימה כמו הרחימה מלשון רחם שהעי"ן והחי"ת מתחלפות יאמר שפנינה היתה מכעסת את חנה לא לתכלית רע כי אם בעבור שתתפלל אל השם ותהר ותקבל ברחמה ועשתה כן (ר"י אברבנאל, ש"א א, בעבור הרעימה).



1 [אך עי' בהערה הבאה.]

2 [כך כדעת המלונים. ואמנם אפשר שאין כאן בעקר אלא מעשה רחמים ממש מן א. רחם.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים