קל לא נמצא במקרא.
— פִע', תְּרַטֵּשׁ, תְּרַטַּשְׁנָה, — רִטֵּשׁ עללים וכדו', בִּקֵּע וְנִפֵּץ אותם: מבצריהם תשלח באש ובחריהם בחרב תהרג ועלליהם תְּרַטֵּשׁ והרתיהם תבקע (מ"ב ח יב). וקשתות נערים תְּרַטַּשְׁנָה ופרי בטן לא ירחמו (ישע' יג יח). — ואמר הפיטן: דברי פיקודיך פרענו ודברי ציקתינו צימתונו, דברי קיומך קיללנו ודברי רגינתנו ריטשונו (ינאי, דברי אהבתך, קרוב' לתלת דפורענותא, זולאי, רצג). אדבאל ומבשם יחד הכחידה, רטשם בפחד וחרדה (משה בירבי יצחק הסופר דמן צור(?), אזון אנקתינו, שבעה לשבת, זולאי, ידיעות מכון שוקן ה, קעב). — ואמר המשורר: דמי חלליהם מתרים, וירטשום האכזרים על שן סלע ומצודה (ראב"ע, אחודה, כהנא א, 91). אבני אלגביש אף רעש ורעם, קרעו נא אתמה בחרי הזעם, שמים קרעו לי ארץ רטשו (אד"ם, מיכל דמעה קכה). — °ובמשמ' נָטַשׁ וְעָזַב, ואמר הפיטן: רטשו משפטי יושר וכל בריתותם, קנאו אב בהבלי נכר ולא הועילו בעבודתם (תחלת אורח, סליח' י"ז תמוז, מחז' איטל' א, קנח:).
— פֻע', רֻטְָּשָׁה, יְרֻטְּשׁוּ, יְרֻטָּשׁוּ, — בֻּקַּע וְנֻפַּץ: כל הנמצא ידקר וכל הנספה יפול בחרב ועלליהם יְרֻטְּשׁוּ לעיניהם ישסו בתיהם ונשיהם תשגלנה (ישע' יג יה-יו). וקאם שאון בעמיך וכל מבצריך יושד כשד שלמן בית ארבאל ביום מלחמה אם על בנים רֻטְָּשָׁה (הוש' י יד). תאשם שמרון כי מרתה באלהיה בחרב יפלו עלליהם יְרֻטָּשׁוּ והריותיו יבקעו (שם יד א). גם היא לגלה הלכה בשבי גם עלליה יְרֻטְּשׁוּ בראש כל חוצות (נחום ג י). — ובסהמ"א: ויש שישתבח בחתוך לשונו ומריצת ניבו והגיונו, לפניו כל מליץ ירוטש ולשונו כתער מלוטש (קלונימוס, אבן בחן מ). — ואמר הפיטן: הורוני בחצי מות וינהגוני לצלמות רטשתי ונטשתי מרויה אל ארץ ציה (ר"י הלוי, אהה אדני, סלוק, שעה"ש 115). קפחתני חמת המציק המתקשה אם על בנים רטשה, רטשה לעיניה ילדיה נשחטים (אליהו, אליך צורי, סליח' ער"ה). רטשו דורשי חמורות וקלות ושוות גזרות, החקים והמשפטים והתורות, אל דמי לך (יצחק ברבי שלום, אין כמוך, זולת שבת א אחה"פ)1. ועי' רְטוּשִׁים.
— קל, °רָטַשׁ, גם במשמ' נטש2, ובינ' פעו' רָטוּשׁ, ואמר הפיטן: להתארס ברטושה עף חי ממעונה (ר"א קליר, ארק הכניפה, תפארת שיבה לצונץ). קולעת עד צית רמים, רוטשת עד חוג תהומים (משה ברבי קלונימוס, מותחת, סדר אחרון של פסח). ופקוד אנושה ביד צר ענושה, אכולה בכל פה נתוצה ורטושה (רשב"ג, שדודים נדודים, גאולה לשבת ג אחה"פ). ונביות וכושים רדו בחמשים והניחום רטושים בכל פנה נטשים (ר"י הלוי, יוני גאיות, דיואן ה, 179). חבושה רטושה, רטושה נטושה גרושה מאישה (יצחק בר יקר, אריד בשיחי, סליח' ד עשי"ת). והעבירם בתוך ים בתהומות ונשארו רטושים ברפשים (אהלל אל נערץ, פזמון לפסח, סדור ארם צובה, תשי"ו)3.
1 [בתוספת' מנח' ז יג כתוב: כל המנחות אין לשין אותן ברותחין מפני שאין חולטין ולא בצונן מפני שהן רוטשין ע"כ. ואין להבין לשון רטישה כתוצאת הצנה, וכן אין לקבל את הגהת מצפה שמואל: טורשין, מפעל טרש, שאין עדות לו. ואמנם בא בשמוש עם צנה הפעל קרש (בצינה שלא יקרשו ובשרב שלא יתפקעו, מד"ר בראש' לג, ואולי הנכון גם כאן: ולא בצונן מפני שהן קורשין, וצ"ע.
ובספרי דבר' צב כתוב: כי תשמע ולא חוזר ומצתת (כך צ"ל, עי' בהערות מא"ש) , יכול יהיה רטוש ת"ל ודרשת וחקרת ושאלת היטב, ודרשת מן התורה, וחקרת מן העדים, ושאלת מן התלמוד (מא"ש מגיה: התלמידים, ע"כ, ואין צורה כזאת מסתברת כאן, וכנראה לפנינו ט"ס, וגם הגרסה רטוט המובאת ע"י מא"ש איננה מסירה את הקשיים. ולפי הענין היה צ"ל פטור או אפילו: פטור מלדרוש!]
2 על פי הבנה זו של רְטוּשִׁים שבתו"מ. ועי' ערך זה.]
3 [בב"ס גני' ח ח כתוב: אל תטש שיחת חכמים ובחידותיהם התרטש ע"כ, אך (בנגוד לדברי Peters ואחרים) אין כל אפשרות לקים כאן פעל כזה, ובלי ספק השתבשה הגרסה בהשפעת הפעל תטש שלפני זה. והואיל ובנוסח הסורי בא במק' זה: הוית דריש, יש להניח גם בעבר' גרסה כגון: ובחידתיהם תהא דורש.
בהלכות המובאות בדברי אלדד הדני, עמ' 115 באה לכאורה מלה הכתובה רוטש בקרוב במשמ' מוגלה. אך כהערת א. אפשטין שם עמ' 123 אפשר שהכונה למלה רוטב, ובמקום אחד (שם עמ' 113) כתוב במק' זה רומש, ואולי כך נכון, וצ"ע.]