° 1, ש"ז, — רְוָיָה, גשם מרוה, ואמר הפיטן: יה בשלישי הטריח ברי, הדשיא דשאים והפריא עץ פרי עשה פרי (יוסף טוב עלם, אאמיר, יוצ' שבת הגדול). — ואמר המשורר: ותמיד יהגה כי עת לענות וישקני ברי מי ראש מאררים (לוי בן אברהם, בתי הנפש והלחשים א, ידיעות מכון שוקן ה, מא).
1 [כמה מדקדקים ופרשנים בימי הבינים ראו את המלה בּרי באיו' לז יא (עי' בהערת המחבר לערך אף ברי ובהמשך ההערה כאן) כמֻרכבת מן ב היחס והמלה רִי, כדברי ריב"ג: ומשרש זה (רוה) והענין הזה אצלי אף ברי יטריח עב הבית נוספת ורי שם חסר נגזר מרוה ופרושו ויכביד העבים ברויה והם המים הרבים, ע"כ. ולפי זה אף השתמשו במלה רִי במשמ' זו.
וככתוב באיו' יש לבטא ולהבין, כענין כל הפרשה שם, לפי טורטשינר בס' הזכרון לביהמ"ד לרבנים בוינה עמ' 150: אף בֹּרוֹ יטריח עב יפיץ ענן אורו, כלו' אף את הבעת בֹּרוֹ (ישרו ותֻמו) ואף את מארתו וקללתו — כלשון אורים ותמים — מביע ומפיץ האלהים לעיני בני האדם בעב הענן, בקול הרעם וכו'.]