רָכִיל

1, תה"פ, — הלך רָכִיל, הוציא דבה רעה ספר רעות, verleumden; diffamer; slander: לא תלך רָכִיל בעמיך לא תעמד על דם רעך ויק' יט יו. כלם סרי סוררים הולכי רָכִיל נחשת וברזל ירמ' ו כח. כי כל אח עקוב יעקב וכל רע רָכִיל יהלך שם ט ג. הולך רָכִיל מגלה סוד משלי יא יג. — ובצרוף עם שם עצם, אנשי רָכִיל: אנשי רָכִיל היו בך למען שפך דם יחז' כב ט. — ובסהמ"א, גם במשמ' סִפֵּר טובות: ושם נקרה איש זקן ומשכיל ומראה עיניו על שכל רעיוניו הולך רכיל ר"י חריזי, תחכ' כה, 228. ויגש אלי בחור משכיל וטוב זכרו עליו הולך רכיל שם לו 298. — ואמר המשורר: ריח אבק רוכל והרוח כמו רכיל בסודיהם אשר כמסו רמב"ע, עיני עננים, ברודי, קנז. וטוב ריחה כרכיל בה לגלות סוד הוא הענק ד, שם, שמט. — °ומ"ר:  ראשה ומחזיק יד לרשיה, רֹכלה ומחץ ראש רכיליה ר"ש הנגיד, הנה יחידתי, הברמן ב, 10. ותימרות אבקת רכלים יעידון בו כרכילים ר"י הלוי, יכונן חתני, זמורה ב, 74. והזכוכית הוא מן הרכילים רש"ע פלקירא אגרת המוסר, קבץ על יד יא עג. שמנהג הרכילים לאכל בבית מקבל הרכילות ר"א בדרשי, חותם תכנית, רכילות. ומי שיאמין אל הרכילים מסביב לא ישאר לו אוהב חביב, ולא יעזוב אוהבו האיש המשכיל בעבור רכילות איש רכיל עמנו' מחב' יט, הברמן 530.



5) [עי' רכל, הערה.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים