* 1, ― כמו פִע', עי' לקמן: לכך נאמר וריבכם מלמד שהיו רוננים2 (ספרי דבר' יב). אמר משה יודע אני שישראל רוננים הם הריני עושה להם חשבון מכל מלאכת המשכן (תנחו' פקודי' ז).

― פִע', *רִנֵּן3, ― רנן אדם על אדם אחר, רנן אחריו, אחר דבריו, כנגדו, בו, התלונן והתרעם עליו, Murren, nachreden; gronder, dire du mal; to grumble, slander: מפני מה הבריות מרננות אחריך והלא כל דרכיך אמת וישר (זקן אחד אל ר' טרפון, תוספת' חגי' ג לו). אין כל ישיבה וישיבה יושבת עד שיהיו הבריות מרננות אחריו ואומרים מה ראה איש פלוני לישב (רשב"ג, ספרי דבר' יג). והיה רבן גמליאל יושב ודורש ורבי יהושע עומד' על רגליו עד שריננו4 כל העם ואמרו לר' חצפית התורגמן הפטר את העם (ירוש' ברכ' ד א; מעין זה בבלי שם כז:). מלך בשר ודם יושב ודן, כשהוא נותן דימוס הכל מקלסין אותו וכשהוא נותן ספקולה הכל מרננים אחריו, למה ששטף בדינו (ר' ברכיה בשם ר' לוי, ירוש' ברכ' ט ז). אותו היום שגמל אברהם את יצחק בנו עשה סעודה גדולה היו כל אוה"ע מרננים5 ואומרים ראיתם זקן וזקנה שהביאו אסופי מן השוק (ר' לוי, ב"מ פז.). צפור שמים ודגי הים היו מרננים אחריו של משה והיו אומרים מה טיבו של ילוד אשה שעלה למרום (אדר"נ ב). למלך שהיה לומטרונה רוטננית ואמר לה המלך עשי לי פורפיר, כל ימים שהיתה עסוקה באותה פורפירא לא היתה מרננת, אחר ימים גמרה וכו' כך את מוצא שהיו ישראל מרננים בכל שעה כמו שכתוב וילונו העם על משה וכו' כל הימים שהיו עסוקים במלאכת המשכן לא היו מרננים וכיון שגמרו מלאכת המשכן התחיל הקב"ה צווח ווי שלא יחזרו וירננו כשם שיהו מרננים (ר' אבין, מד"ר במד' יב). אמרו לו (ישראל למשה) בן עמרם, הללו מים ליונקי שדים או לגמולי חלב, מיד הקפיד כנגדן והכהו פעמים ויצאו מים רבים ושטפו כל מי שהיה מרנן כנגדו (שם שם יט). אוהב אני לשמוע את קולך בין מרננה ובין מהללה אל תמנעי קולך וכו' אמרו לו הרי יעקב מרנן, אמר להם על מי, לא עלי, שמחה היא לי בין מרנן בין משבח6 (מדר' תהל' לג). ולא הרהרן בלבם ולא רננו אחר דבריך (מד"ז שה"ש, בובר, 13).  ― ולטובה: שאין אדם יושב בישיבה של מטה וכו' עד שהבריות מרננות עליו ואומרים איש פלוני כשר וחסיד ונאה להיות חכם (ספרי במד' צב).  ― ובסהמ"א: כי הלוהו ראובן בחייו ממון וכי היה מרנן עליו בכל מקום ואומר כי יש לו אצל פל' כך וכך ואינו יכול לקחת אותו (תשו' הגאו' הרכבי קעח, 79). שליח צבור שמרננים עליו בדברים רעים מה להוציאו ולהכניס אחר תחתיו וכו' שצריך להיות וכו' שלא יצא עליו שם רע בילדותו, השתא כל כך אני צריך אפי' מילדותו מרננין עליו, עכשיו לא כש"כ שמסלקין אותו (סדר רע"ג השלם ב, עז:). אפילו אתה מכניס להם כל צאן ובקר שבעולם סופן לרנן אחריך (ערוך ערך ארבע). דואג היה שלא ירננו עליו בני עירו כשיקדשנו למחר (רש"י, ר"ה כה., ד"ה זיל לעין טב). בשרננו העיר עליה ועל הנטען יום ומחצה או יותר (רמב"ם, סוטה ב יד). מעשה באדם אחד שהיו מרננין אחריו עם חמותו (הוא, אסורי ביאה ב יב). להלקות אדם ששמועתו רעה והעם מרננים עליו שהוא עובר על העריות (הוא, סנה' כד ה). והכת האחרת רננו עליהם באומרם כי הלולב נמכר לנותן הזה בשהתנה עמו המוכר וכו' (שו"ת מהרשד"ם, או"ה כא). ― ואמר המשורר: חרשים ביום שישמעו דבת זמן, יום אחריהם לעזים רננו (משלם דאפיאירה, נשאי שלומות, ידיעות מכון שוקן ד, סו).

― הִתפוֹ', *הִתְרוֹנֵן, ― כמו התלונן, התאונן: אמר גבר בחטאו יהי שח ואתה מתרונן7 על הקדוש ברוך הוא, דרכך ומעלליך עשו אלה (פסיק' רב', ותאמר ציון, קמג.). ― ואמר המשורר: אישים להלחם בצרים והנחם בצוק, והנשים לקונן והתרונן (ר"ש הנגיד, בן משלי, אישים למפעלים, ששון, קכז; שם, אברמסון, 23). יונה תקנן בין ההדס בי תתתבונן, עת שיר אשנן או על זמני אתאונן, קולה תחנן אלי כעלמה תתרונן (ר"י הלוי, מי יתנני כפר, זמורה ג, 200).