* קל לא נמצא בתו"מ.

— פִע', *רִסֵּס, — רסס אגוזים ושקדים, את הקנה, העצם וכדו', כתש ושבר אותו לרסיסים קטנים, zerschlagen; casser; to smash(up): האגוזים והשקדים חבור עד שירסס, ביצה מגולגלת עד שיגוס ושלוקה עד שירסס, עצם שיש בו מוח חבור עד שירסס (עקצ' ב ה-ו). האגוזין והשקדין אף על פי שריסס חבור עד שיתחיל לפרק, ביצה שלוקה וכו' אף על פי שריסס חיבור עד שיתחיל לקלף (תוספת' שם ב טו).

— פֻע', *רֻסַּס, בינ' מְרֻסָּס, — שרִססו אותו: קנה כדי לעשות קלמוס ואם היה עב או מרוסס כדי לבשל בו ביצה קלה שבבצים (שבת ח ה). — ובסהמ"א: כעין קנה מרוסס שהאש כשמתאחזת בהן אינן צריכין ליבוי (ר"ח, ב"ק כב:). מרוח אשך, לפי התרגום מרים פחדין, שפחדיו מרוססין, שבצים שלו כתותין (רש"י, ויקר' כא כ). ומכה טריה, תרגם יונתן מרססא, כתותה ומרוססת (הוא, ישע' א ו). רסידים, שיהא מרוסס לבקעיות דקות (הוא, עמוס ו יא). נשבר העצם והבשר חופה את רובו אבל היה אותו בשר מרוסס וכו' מורין לאיסור (רמב"ם, מאכלות אסורות ה ח). ומי שיצא מחותך או מרוסס1 אע"פ שכלו לו חדשיו הרי זה נפל (הוא, אבל א ח). — ואמר הפיטן: יי' מה אדם והוא כעץ נקסס, בבא אמת בצעו יהי כמו קש מרסס (רשב"ג, יי' מה אדם, ביאליק-רבניצקי ב, 85).

— הִתפו', *הִתְרוֹסֵס, — נשבר לרסיסים: ולמה נקרא שמה רעמסס, שראשון ראשון מתרוסס (סוטה יא.). א"ל רבינ' לרבא מתלקט מהו וכו' מתרוסס מהו, מתמסמס מהו (חול' עז.).

— קל, °רָסַס, — שבר לרסיסים, הרס, ואמר הפיטן: כלו לרוס העיר2 לאבד רב וצעיר (מנחם ברבי מכיר, אין מושיע, זולת שבת ב חנכה).