*, קל לא נמצא בתו"מ.

— פִע', רִסֵּק, — מעך וכתת דבר עד היותו דיסה, zerquetschen; broyer; to squash: תפוח שרסקו ונתנו לתוך עיסה וחמצה הרי זו אסורה (תרומ' י ב). חלות דבש שריסקן מערב שבת ויצאו מעצמן אסורין (שבת כב א). אין מרסקין לא את השחת ולא את החרובין לפני הבהמה (שם כד ב). השום והבסר והמלילות שרסקן מבעוד יום (עד' ב ו). חלות דבש מאימתי מטמאות משום משקה, ב"ש אומרים משיחרחר, ב"ה אומרים משירסק (עקצ' ג יא). אין דוכין את המלח במדוך אבל מרסקין ביד של סכין (תוספת' שבת א יד). ואין מרסקין1 את השלג שיזובו מימיו אבל מרסק הוא לתוך הכוס או לתוך הקערה ואינו חושש (שם שם ג כג). אין מרסקין דבילה וגרוגרת וחרובין לפני זקנים בשבת (שם יו"ט א יט). בצל שריסקו אם ליתן טעם אסור, אם להוציא שורפו מותר (בא בר ממל, ירוש' שבת ז ב). ושוין שאם פרפר ביצה ונתן לתוך הדג או שרסק קפלוטות ונתן לתוך הדג שהן שני תבשילין (ביצ' יז:). — ובסהמ"א: פולין ובשר טרוף אסור, פי' שמחתכין אותו חתיכות קטנות ומרסקין אותו עד שנטרף (ערוך ערך טרף).

— הִתפע', *הִתְרַסֵּק, נִתְרַסֵּק, — נקרע ונשבר2: נפלה מן הגג ונתרסקו איבריה, אם שהתה מעת לעת ושחטה כשרה(תוספת' חול' ג ד). — ובסהמ"א: כמו שאינו מתרסק כך אינו מרסק (ספר בר ששת שאלה קצ).

— קל, °רָסַק, בינ' פָעוּ' רָסוּק, — שרסקו אותו: הואיל ולא ראינוה שנפלה אין חוששין שמא נתרסקו אבריה להשהותה מעת לעת כדין נפולת ורסוקת אברים (רש"י, חול' נא., ד"ה אין חוששין).

— פֻע', *רֻסַּק, בני' מְרֻסָּק, — שרסקו אותו: שנולד הולד בצער האם וכו' וביציאתו יחלש ויהיו אבריו מרוסקים (שער השמים ד, ירושלים א, יד:).