רסק

*1, ממנו *רִסּוּק, *רָסַק.



1 [כבר העיר אליהו בחור (מתורגמן ערך רסק): משליך קרחו כפיתים, מטליק קרחיה פליג היך ריסוקין, פתות אותו פתים, תרגום ירושלמי ותרסק יתיה רסוקין לשון כתישה וכתיתה, ע"כ. ובמקומו במקורות גם רזק (עי' בהערות לפעל רָזַק). וכנראה שאול שמוש השרש בעבר' מארמ'.]

חיפוש במילון: