רֹעֶה

1, רוֹעֶה, ש"ז, סמי' רֹעֵה, כנ' רֹעִי, מ"ר רֹעִים, רֹעֵי, רוֹעֵי, רֹעַי, רֹעֶיךָ, רֹעַיִךְ, רֹעֵיהֶם, — מי שעסקו לרעות מקנה, צאן ובקר, Hirt; berger; sheperd: אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רֹעַי ובין רֹעֶיךָ (בראש' יג ח). יוסף בן שבע עשרה היה רֹעֶה את אחיו בצאן (שם לז ב). ויבאו הרֹעִים ויגרשום (שמות ב יז). איש מצרי הצילנו מיד הָרֹעִים (שם שם יט). ולא תהיה עדת יי' כצאן אשר אין להם רֹעֶה (במד' כז יז). רֹעֶה היה עבדך לאביו בצאן (ש"א יז לד). ולא יהל שם ערבי וְרֹעִים לא ירבצו שם (ישע' יג כ). כאשר יהגה האריה והכפיר על טרפו אשר יקראו עליו מלא רֹעִים (שם לא ד). רֹעִים רבים שחתו כרמי (ירמ' יב י). הילילו רֹעִים וזעקו והתפלשו אדירי הצאן (שם כה לד). מזרה ישראל יקבצנו ושמרו כְּרֹעֶה עדרו (שם לא ט). עוד יהיה במקום הזה וכו' נוה רֹעִים מרבצים צאן (שם לג יב). כאשר יעטה הָרֹעֶה את בגדו (שם מג יב). ונפצתי בך רֹעֶה ועדרו (שם נא כג). הלא הצאן ירעו הָרֹעִים (יחזק' לד ב). ותפוצינה (הצאן) מבלי רֹעֶה (שם שם ה). כבקרת רֹעֶה עדרו ביום היותו בתוך צאנו נפרשות (שם שם יב). כאשר יציל הָרֹעֶה מפי האי שתי כרעים או בדל אזן (עמו' ג יב). ואכחד את שלשת הָרֹעִים בירח אחד (זכר' יא ח). ורעי את גדיתיך על משכנות הָרֹעִים (שה"ש א ח). — ובצרופים, רֹעֵה צאן, רעה מקנה וכדו': ויהי הבל רֹעֵה צאן וקין היה עבד אדמה (בראש' ד ב). ויהי ריב בין רֹעֵי מקנה אברם ובין רֹעֵי מקנה לוט (שם יג ז). והאנשים רֹעֵי צאן כי אנשי מקנה היו (שם מו לב). כי תועבת מצרים כל רֹעֵה צאן (שם שם לד). ויזכר ימי עולם משה עמו איה המעלם מים את רֹעֵה צאנו איה השם בקרבו את רוח קדשו (ישע' סג יא). — אַבִּיר הָרֹעִים, קצין הרעים: דאג האדמי אביר הָרֹעִים אשר לשאול (ש"א כא ח). — רעה אוילי: קח לך כלי רֹעֶה אוילי וכו' הוי רֹעִי האליל עזבי הצאן (זכר' יא יה-יז). — כְּלִי רֹעֶה, כלי רעים: וישם אתם בכלי הָרֹעִים אשר לו ובילקוט (ש"א יז מ). כלי רֹעֶה אוילי (זכר' יא יה)2. — בית עקד הרעים, מקום שהרעים עקדו וקשרו שם את רגלי הצאן ברבצם3: ויקם ויבא וילך שמרון הוא בית עקד הָרֹעִים בדרך (מ"ב י יב). — ובהשאלה לאלהים, הרועה בן אדם או עַם כאיש הרועה את צאנו4: מידי אביר יעקב משם רֹעֶה אבן ישראל5 (בראש' מט כד). יי' רֹעִי לא אחסר (תהל' כג א). רֹעֵה ישראל האזינה נהג כצאן יוסף (שם פ ב). ועי' רֹעִי. — ב) רֹעֶה, ככנוי למלך או לשר הרועה ומכלכל את עמו כרועה עדרו6: האמר לכרש רֹעִי וכל  חפצי ישלים (ישע' מד כח). הכהנים לא אמרו איה יי' ותפשי התורה לא ידעוני וְהָרֹעִים פשעו בי והנביאים נבאו בבעל (ירמ' ב ח). ונתתי לכם רֹעִים כלבי ודעו אתכם דעה והשכיל (שם ג יה). כל רֹעַיִךְ תרעה רוח תרעה רוח ומאהביך בשבי ילכו (שם כב כב). כה אמר יי' אלהי ישראל על הָרֹעִים הרעים את עמי וכו' והקמתי עליהם רֹעִים ורעום (שם כג ב-ד). הנבא על רוֹעֵי ישראל הנבא ואמרת לָרֹעִים כה אמר אדני יי' הוי רֹעֵי ישראל וכו' (יחזק' לד ב). והקמתי עליהם רֹעֶה אחד ורעה אתהן את עבדי דויד הוא ירעה אתהן והוא יהיה להן לְרֹעֶה (שם שם כג). והקמנו עליו שבעה רֹעִים ושמנה נסיכי אדם (מיכ' ה ד). נמו רֹעֶיךָ מלך אשור ישכנו אדיריך (נחו' ג יח). — ובשמוש מסֻפק: ואני לא אצתי מרועה7 אחריך ויום אנוש לא התאויתי אתה ידעת (ירמ' יז יו). דברי חכמים בדרבנות וכמשמרות נטועים בעלי אספות נתנו מֵרֹעֶה אחד (קהל' יב יא). — ובתו"מ: המוסר בהמתו לבנו או לרועה הרי אלו כרגליו (ביצ' ה ג). לא ילמד אדם את בנו חמר גמל ספר ספן רועה וחנוני (קידוש' ד יד). מסרה (את הבהמה) לרועה נכנס רועה תחתיו (ב"ק ו ב). אמר לו, נאמן עלי אבא, נאמן עלי אביך, נאמנים עלי שלשה רועי בקר, ר"מ אומר יכול לחזור בו (סנה' ג ב). כל המומין הראוין לבא בידי אדם, רועים ישראל נאמנים ורועים כהנים אינן נאמנים (בכורות ה ד). בוא וראה כמה חיבתן של רועי ישראל (ר"א המודעי, ספרי במד' קנז)רועה שאמרו, אחד רועה בהמה דקה ואחד רועה בהמה גסה (רבא, סנה' כה:)רועה בהמה דקה בא"י פסולין בחוצה לארץ כשרין, רועה בהמה גסה אפי' בא"י כשרין (הוא, שם שם). סתם רועה פסול (רב יהודה, שם שם). בין הרועה והזאב נבקע השה (תנחו' וארא ו). ויהי בעת שסרחה הצאן וכו' שנאה רועי כבשיה ופרנסיה הטובים ורחקה מהם וכו' ומינתה עליהם רועים של שקר (פסיק' רב', ויהי בעת שסרחה, קכח:). — ובסהמ"א: כשהרועה יחרה אפו על צאנו עושה לה תייש מושך סומא שמוליכה בדרך לא טוב (תשו' הגאו' מהגני', גינצבורג, 246). יהי רצון מלפניך לכונן הרועה והצאן (ר"י נחמיאש, משלי ד כג). שכל המאמין ברועה ישראל כאלו האמין במי שאמר והיה העולם וכו' שכל המדבר ברועה ישראל כאלו מדבר במי שאמר והיה העולם (מדה"ג, שמות יד לא). — °ושם מזל ברקיע: הרועה אשר בידו הרסן (ראב"ע, ראשית חכמה א). — °ושם עשב, רועה היונים: ורד שקיק נעמן ארבעה, עשב נקרא רועה היונים עם שרשו (קאנון ד ז א ב).



1 [בעקר בינ' פּוֹעֵ' מן א. רָעָה. וכן בארמ' רָעְיָא, בערב' רַאעִ(י) راعي, באשור' רַאוּ וכדו'.]

2צפנ' ב ו כתוב: והיתה חבל הים נות כְּרֹת רֹעִים וגדרות צאן. אבל כנראה הכונה: והיתה וכו' נות (האי) כְּרֵת (ל)רעים וגדרות צאן.]

3 [עי' רגל, הערות.]

4 [השוה בראש' מח יה: האלהים הרֹעֶה אתי.]

5 [יש גורסים: מִשֵּׁם רֹעֵה אָבִיךָ ישראל.]

6 [וכן גם באשור' רֵאוּ, וכן בלשונות אחרות.]

7 [יש שגורסים עפ"י ההקבלה אל יום אנוש: יום רָעָה, במק' מרועה.]