°, רְעוּתָה 1, ש"נ, —  כמו רֹעַ, תכונה רעה:  שאם זו הרעות והחסרון שקרה להם היה במקרה הרחוק שהתרחקו מן הראשון יותר מן הכת הטובה מדוע היו כלם רעים  (הלל מוירונא, תגמולי הנפש, נוספ', נג:). —  ובהלכה, צד לרעה 1, לחֻמְרָה:  מיכן אנו למדים שאע"פ שנולד בה ריעותא בלא חיזוק אלא מספיקא מותרת עד שיוחזק הדבר שנטרפה ובאיזו ריעותא נשאלה  (והזהיר, ויקרא, יא.).  וקודם שידעו הרעותות חתכו הגולגלת  (פחד יצחק, מוח נקיבתו, בשם משאת בנימין). על כן אמר שלמה הנה הערב לא יאשם כי הלא רע ירוע שהן ב' רעותות (ר"מ אלשיך, משלי יא טו)