ב. רָשָׁה
° 1, — אמר אֲרֶשֶׁת ותפלה, beten; dire une prière; to pray: בן אמוץ מעיד על זאת ורושה (רסע"ג, אשא משלי, אברמסון, ס; בקובץ רסע"ג, תרפ). — ואמר הפיטן: ארשה2 מי יתנני שמיר ושית (ר"א קליר, אאדה, קינ' ת"ב).
1 [פעל שגזרו הפיטנים מן אֲרֶשֶׁת שפתים, וכאמור בהערה למלה זו היו אף מדקדקים שראו ארשת כנגזרת מן רשה. עי' בדברי ש. אברמסון ב"לשוננו" יג, 125 ובהערת ז. בן־חיים שם.
ואמנם במגלת אחימעץ, וארשה בגזירה ברשות דר נהורה, כנראה הכונה: וְאֵרָשֶׁה ז"א ואקבל רשות.]
2 [מנֻקד: אֲרָשֶׁה. אברמסון שם גורס אֶרְשֶׁה, וכן נראה יותר.]