קל לא נמצא במקרא.

– פוֹעֵ', רשֵׁשׁ1 – החריב והרס: ואכל (האויב) קצירך ולחמך וכו' יְרשֵׁשׁ ערי מבצריך אשר אתה בטח בהנה בחרב (ירמ' ה יז). – ואמר הפיטן: והכלים תמשש והחמץ תרושש ותשרפנו בשש עדי אחד ועשרים (רשב"ג, שמר לבי, אזהרות, ביאליק־רבניצקי ב, 145). צבאות כל חמדת שכיות צאנן יציע לרושש ארבע מלכיות (ר"א קליר, מבשר, מוסף פרשת החדש). – ואמר המשורר: תבל תרשש עצומי כח וגאים בהונים, עד תתנם שאלי פת לחם קצוצי בהונים (רמב"ע, הענק ח, ברודי, שעה). – ואמר המליץ: עשק ועול ירוששו ויהרסו ארמון גאים (ב"ז, ב"ס כא ה).

– פֻע', רֻשַּׁשְׁנוּ, – רֻשַּׁשׁ, שֻׁדַּד, נהרס: כי תאמר אדום רֻשַּׁשְׁנוּ2 ונשוב ונבנה חרבות כה אמר יי' צבאות המה יבנו ואני אהרוס (מלאכי א ד).

– קל, °רָשַׁשׁ3, פ"י, – כמו דּוּשׁ, דָּשַׁשׁ: רשושי חליקא טרגוס וטיסני רוששין בצינעה לצורך המועד (הלכ' פסוק' לתלמידי יהודאי גאון, הלכ' המועד, 131). ר' יוסי אומר רשושי צפרין הן החמירו על עצמן שלא היו רוששין כל עיקר (שם שם).

– פִע', רִשֵּׁשׁ, – כמו פוֹע', ואמר הפיטן: רשש תנין ליום נחמה לסעודות משכילים (אליה, אגורה, יוצר שבת ה אחה"פ).