שֵׁאת
ש"נ, — כמו שׁוֹאָה 1, אסון: פחד ופחת היה לנו הַשֵּׁאת והשבר (איכ' ג מז). — ואמר הפיטן: מלך הטוב בעיניך ראה עונות לשאת, במסטין תגער להביא עליו השבר והשאת, ויצא חפור מרוב פחד ושאת (מלך אחד, סליח' ער"ה). — ואמר המשורר: ומה נורא שאת נצח שאת ורצח (יל"ג, הוי אח, שירי יל"ג א, 159).
1 [עי' בהערה למלה זו.]