שְׁבָא

°, שזו"נ, — כמו שְׁוָא1, שם הסימן המָרכב משתי נקדות זו תחת זו ונכתב מתחת לאות: והשבא אם יהיה באות שהוא ראשון לתיבה מתחשב כמלך (קונטרס המסורת, עמ' 52). ואלה משליהם, נקודה ופתיחה קבוצה פשוטה ושבא (מנחם, מחב', פתיחה, 7). יש אשר תהיה הוי"ו קמוצה ויש אשר תהיה נקודה בשתי נקודות הנקרא שב"א וכו' ובהיות המלה נקודה בטעם מלרע אזי תהיה הוי"ו הנוספת על המלה ההיא נקודה בשתי נקודות שב"א (תשו' תלמי' מנחם, 50). קמץ חטף, וצורת נקודתו כה הוא קמץ גדול ושב"א שהוא ב' נקודות (שם, 54). ויש מאלה השבאים אשר יניעון בחרק בהיות האות אשר אחריהם יוד מונעת באיזה תנועה תהיה מהשבעה מלכים תהיה תנועת השבא לפניה לעולם בחרק (ספר דקדוק לר"י חיוג, דוקס, 19). וקאל פי תְאֵהבו פתי, אנ אלאצל פיה תֶאְהבו פתי, בסגל תחת אלתא ושבא תחת אלאלף (ריב"ג, גוף הערבי של כתאב אלמשתלחק, 14). אם תהיה הא הפעיל נופלת על אות גרוניה והיה מקומה שבא2 תנהג גם כן המנהג הזה מן הפתחות (ר"י א"ת הרקמה טו. וילנסקי, ר). וכבר טעה המשורר באמרו הֲעִירֹתָ וחדשת אהבים וכו' והניע ההא בשבא ופתח (שם שם). ומה שיהיה מן ווי העטף דינה להיות בשבא ונפלה על אות גרוניה נעה בשבא ופתח לא יוכל הלשון להניע האות ההיא בשבא המוחל בו וכו' ותונע הוו ההיא בפתח כמו וַאֲחלל שרי קדש (שם שם). על שיהיה פועל כבד בלבד מפני השבא אשר תחת התו (שרשים לריב"ג, אהב). וכל שניכפין ביחד בשבא כאמרך הלא ככרכמיש וכו' יבטל הרפא (פי' יצירה לר"י ברצלוני, 131). ושבר גדול והוא חירק וקטן והוא צרי והשבא2 מונעת באלה כולם בתנאים וכו' (כוזרי ב פ). ושאר האותיות כאשר תבא וי"ו עליהן בשבא אם תהיינה נעות לא תשתנה הוי"ו מן השבא וכו' (ר"י קמחי, ספר זכרון, 2). ועתה אבאר ביאור השבא היאך היא נחה והיאך היא נעה (שם, 18). וכאשר אמר יכרסם מבנין חזק אמת אמר, כי השבא של היוד יורה על זה (הוא, הגלוי, סא). והוא סוד שני נקודות הנקר' שבא קמץ נוטה להברת חלם (ר"י גיקטיליא, גנת אגוז ג, פט.). כי שבא עבד רץ לפני המלכים המושלים עליו (שם שם, צד.). הַלְאֵל, הא הלאל לתימה ובאה בפת"ח מפני שהלמ"ד בשב"א ואי אפשר לשני שבאין שיבואו כאחד בראש התיבה (אוהב משפט לאיוב, הלאל תדברו עולה, פח:). ויוצא אותו בפת"ח כמו ויוצא בשב"א (אברבנאל, פ' לך לך, ויוצא אותו החוצה). ואמנם השב"א  אין ספק שהוא עבד (ר"מ בן חביב, דרכי נעם, ח:). וכן צריך להניע השב"א וכו' (שם, ט.). שאות ריש של ארדף נקודה בשב"א (ר"ע פראנשיס, מתק שפתים, 40).



1 [כמה ממדקדקי ספרד ראו עקר השם הזה בטעות בצורה שבא, שראו בה צורה מן ישב, כאלו שֵׁבָה, כתמורת המונח הערבי שֻׂכוּן  سكون לסימן המורה על חֹסר תנועה. ואולם עי' שְׁוָא והערה שם.]

2 [כך גם בגוף הערבי.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים