א. שׁבב

1, ממנו °שַׁב, ׁשֶׁבֶב(?), שְׁבִיב.



1 [בערב' בא שַׁבַּ במשמ' שָׂרַף, וכן בסור' שוב במשמ' זו, ובש"ע בארמ' ובסור' שביבא (להבה), במנדעית שאמביביא (קרני אור). ובאשור' בא שַׁבָב, נצנץ והבריק; וכנראה שאולה המלה שְׁבִיב בעבר' מארמ'. ועי' שֶׁבֶב, הערה.]

חיפוש במילון: