1 [אין פרוש המלה במקומה ידוע, ואין אף נקודה, שבחרו בו הנקדנים כנראה כלשון שדה תבה ומגדל (עי' ב. שִׁדָּה), מסתבר לפי דרכי לשון המקרא; כי אמנם באים במקרא צרופים מרֻבים בלשון נופל על לשון כדגמת בני בנים בסמי' או כדגמת בן ובת, בנים ובנות, וכן באותו פסוק שׁרים ושׁרות, בחבור שני נושאים שאינם מזדהים ממש, אבל אין כצרוף זה של שדה ושדות, או בן ובנים, אשה ונשים בלשון, הואיל ובכלל הבנים כלול הבן, ובכלל הנשים כלולה האשה, וכן שִׁדָּה כלולה היא בכלל שִׁדּוֹת; והוא הדין אלו הבינונו בנקוד אחר, למשל שָׂדֶה וְשָׂדוֹת, כל עוד נראה כאן אותו ש"ע בשנוי המספר בלבד.
התרגומים הקדומים לא בטאו את המלה כנקוד שלפנינו. השבעים (οἰνοχόον ϰαὶ οἰνοχόας) גרסו כאלו שֹׁדֵה (ז"א יוצק, כבארמית) יין ושֹׁדַת יין, וכן בפשיטתא: שקותא ושקיתא, משקים ומשקות. כלשון השקאת יין מתרגמים הדברים גם בולג': scyphos et urceos in nimisterio ad vina fundenda, גביעים וכדים בשרות ליציקת יינות, בעוד שהתרג' הארמי רואה כאן ענין יציקת מים למרחץ: ודימסיא ובי בנין מרזבין דשדין מיא פשורי ומרזבין דשדין מיא חמימי.
גם חז"ל התקשו בהבנת המלה,  ואלה דברי הבבלי גיטין סח.: שדה ושדות הכא תרגימו שידה ושידתין (רש"י; שד זכר ושד נקבה), במערבא אמרי שידתא (רש"י: שידה, עגלה למרכבת נשים ושרים מן ב. שִׁדָּה), אמר ר' יוחנן שלש מאות מיני שדים היו בשיחין (נ"א בי שיחין) ושידה עצמה איני יודע מה היא (רש"י: מה דמותה ומה טיבה, ויש אומרים שידה עצמה, ראש כולן ואמן, איני יודע מאי היא), ע"כ. ועי' שֵׁדָה.
ושונים ומשֻנים גם דברי המפרשים והמדקדקים על מלה זו. דוד בן אברהם אלפאסי כותב: יקאל חמּאמאת וליס לה נט'יר, ע"כ, כלו' אומרים במרחצאות ואין לו רֵעַ. ובכ"י של תנחום הירושלמי (מגזין ברלינר XV, 20): פסר פיה קינהׄ̇ וקינאת וקיל מגניהׄ̇ ומגניאת וענד אלערב אלסדו טיב אלצות פהו אד'א מת'ל שרים ושרות פימכן אן יכון שרים ושרות שערא מנשדון ואצפון ושִדה ושִדות אלמטרבון באגנא וחרכאת ואלאת מטרבהׄ̇ וקיל אלאת יוצ'ע פיה אלקמאש אלרפיע שבה אלצנדוק ונחוה מן קול אלאואיל זל שידה תבה ומגדל. וקיל חמאם וחמאמיאת וקיל גואר מנהדאת מן שד וקיל  אלהׄ̇ מן אלאת אלגנאם ואלמלהא אללד'יד'הׄ̇ אלמפתכ'רהׄ̇ כאנת תערף פי זמאנהם קאלו מִשֶּׁחָרֵב בית המקדש בטלו שִׁדָּה וקאלו שמונים חנויות של מוכרי שִׁדָּה של מתכת היו ושדה אחת לא נראתה בימינו, ע"כ. ובעבר': פירש בו מזמרת ומזמרות, ונאמר משוררת ומשוררות, ואצל הערבים אל־סדו הוא מיטב הקול והוא אז כמו שרים ושרות, ויתכן שיהיה שרים ושרות שיר משוררים מתארים, ושדה ושדות המענגים בזמר ובתנועות וכלי זמרה, ונאמר (שהן) כלים שיושם בהן הבגד המעֻלה בדומה לארגז, ודומה לו מלשון הקדמונים שידה תבה ומגדל. ונאמר (שהן) מרחץ ומרחצאות, ונאמר גומות(?) ממֻלאות, מן שד, ונאמר כלי מכלי השלל והשעשועים הנחמדים המפוארים שהיו ידועים בזמנם. אמרו משחרב בית המקדש בטלו שדה ואמרו שמונים חניות של מוכרי שדה של מתכת היו ושדה אחת לא נראתה בימינו.
וריב"ג בסה"ש בסוף ערך השין והדלת הכפולה כתב וז"ל: ומן הענין הזה שדה ושדות כבודה וכבודות, ע"כ. ומנחם בערך שד: מתחלק לה' מחלקות וכו' החמשי שדה ושדות ענין תענוג המה, ע"כ. רש"י: מרכבות נוי עגלות צב ובלשון גמרא יש שדה תבה ומגדל, ע"כ. ראב"ע: ונחלקו המפרשים במלת שדה והטוב שבכולם שהוא מן שדד, הנשים השדודות הנלקחות בחזק בשוד ושביה שיבחר מהן כפי תאותו, וענין שדה ושדות אחת ורבות כמו רחם רחמתים לראש גבר, בעלת רחם, אשה אחת ושתים, והענין שלא תאמר אחת לבדה כי יש מי שתפש שתים, ע"כ. ורד"ק בשרשיו מסכם: ומן השרש הזה (שדד) והענין הזה שדה ושדות פירוש כבודה וכבודות, ויש מפרשים כלי זמר, ועוד מפרשים אותם נשים יפות תאר לקוחות במלחמה וענינם שדודה ושדודות, אבל להיותם כלי זמר הוא הנכון, וכן אמרו רבותינו ז"ל (גיט' סח.) מאי שדה ושדות, הכא תרגימו שדה ושדתין. ופירשו בו הגאונים שהוא כלי לניגון המוסיק"י היה נמצא בזמן שבית המקדש היה קיים, ע"כ.
גם החדשים לא הצליחו למצא פרוש מניח את הדעת, ויש מציעים תקונים כגון שׂרים ושׂרות, או שרואים שדה ושדות כנוסח אחר שעל יד שׁרים ושׁרות שלפני כן, וכל הנסיונות האלה רחוקים הם. ולפי מבנה המשפט אין לבקש כאן אחרי הסִכום במלים ותענוגות בני האדם עוד תענוג ותפנוק מיֻחד, אלא בטוי כולל, ואפשר שלפנינו שתי צורות תה"פ בסיום שונה, כשמוש הנוהג בערב' כגון מַרְחַבַ מרחבתין (שלום ושלומים) בברכה, כאן במשמ' מאד מאד, יפה ויפות וכדומה. אבל כמו כן אפשר, שאין מלים אלו שיכות כלל לפסוק זה אלא עקרן בהתחלת פס' ט, ויש למצא פרושן בצרוף עם מה שאחריהן: שדה ושדות וגדלתי והוספתי, וצ"ע.]