* 1, ש"נ, — נקבת השֵׁד, רוח רעה נקבה: עד שלא חטא שלמה היה רודה בשידה ושידות2 (פסיק' ר"כ, החודש, בובר, מה:) — ובסהמ"א: דרך אחד מהם על צוארו של ר' אליעזר ויצאתה השידה מפיו (הלכות גדולות, פרק מעילה, הוצ' הילדסהימר). שידה ששמה חמת ושורה על אותו כלי של שמן שלוחשין עליו (ערוך ערך רק). (דרך) שתהא שידה יכולה להלך בו (רש"י, פסח' קיא., ד"ה אלא דליכא). השידה מנשבת (הוא, גיט' לח:, ד"ה שדיא). שידה השולטת כששותה יין הרבה מגיתו (הוא, שם סז:, ד"ה מי שאחזו). באותה שעה תלה ר"ש עיניו לתרן של ספינה וראה שדה יושבת עליו (מעשיות, ביהמ"ד ילינק ו, 129). ואמר (האר"י) לתלמידיו עתה אני רואה שתי שידות מלובשות בלבושי משי אדומים (שבחי האר"י, בספר תעלומות חכמה ליש"ר מקנדיא). — ואמר המשורר: במגלך תקצור את שדותי ובתוך הקבר ילחצוך שידותי (עזרא הב לי, תוכח' מוסר, תוכחה יד, פח.).