°, פ"י, — זרק, הטיל, שדה נרגא בדבר, זרק בו כאלו אַלָּה, הפריך אותו בטענה1, einwerfen; objecter; to object: מעתה יש לשדות נרגא בקידושין אילו ולומ' מאח' שאבשלום היה מכוסה ממנה ולא ראתה אותו לא היה כאן רק עד אחד ורוב הגאוני' פסקו דהמקדש בעד אח' אין חוששי' לקידושין (שו"ת הר"י מינץ והר"מ פדואה לב, נה.). אמנם במקור נדפס 'אמנמ'. דרך משא ומתן אדון לפני מעלתך כדן לפני רבותיו בקרקע להקשות קושיות ולשדות נרגא בראיות מעלתך (שם מ, סד.). מכח שיש לשדות נרגא ולומר שנדון זה לא יקרא נדר טעות (שם ע, פא:). לשדות נרגא (שו"ת חות יאיר ב).