שׁוֹטְטוּת

°, ש"נ, —  תנועה, מרוץ:  כי הששון היא תנועה ושוטטות טבעי מהדם והחום הטבעי והתפשטו בגוף וכו' (ר"י הישראלי, ס' היסודות, לב). — ובהשאלה במשמ' עיון והסתכלות: כי העיון בעצמים הפשוטים וכו' היא המנוחה הגדולה והתענוג הגדול לנפש המדברת וכפי כח הנפש בידיעתם והשוטטות בהם וכו' יהיה כחה בידיעת הרבנות,  כלומר האלהות (לקוטי מקור חיים לרשב"ג ג לא). וצורת הנפש המדברת תשיג מקצת הצורות השכליות ותכירם עם התנועה והשוטטות בהם (שם ד כח).  פשוט שכלך מהעצם הגשמי והעמק השוטטות בעצם הרוחני (שם ה לט).  אחר זה התיישרתי זה הזקן בדרך השוטטות, כלומר כאשר מצאתי השכל על זה השלמות באופן הוא מתישר אל החכמות והידיעות, נזדרזתי להלוך בכמו דרכו ולקנות החכמה ולהשלימה (באור ן' זילא לאגרת חי בן מקיץ של אבן סינא, הוצ' קויפמן, ט). ולכן הסתפק בשוטטות מעורב בעמידה, כלומר השכלה בלתי נקיה מערוב הדמיון והחוש (שם שם). —  ובפרט בצרוף, שוטטות נפש, מהלך הנפש, הלך רוח:  כי כל נביא רוח נבואותיו כפי העת אשר הוא בו לקרבם מן הפועל ושוטטות נפשו עליהם (נרבוני, מו"נ מט.)

חיפוש במילון:
ערכים קשורים