שִׁיץ
* 1 ש"ז, — א) שׂוֹךְ, ענף קוצני, Dorn, dorniger Zweig; épine; thorn: אוכלין על בין הכיפין ואין אוכלין על של בין השיצים2 תוספת' שביע' ז טז, בבלי פסח' נג.. — ב) ומין תמרים3: שצים שבכפים הרי אלו מותרין (רב, ירוש' שבת א ז).
1 [מן הארמ' שיצא שבתו"מ, וכן בארמ' שיצינא דתמרא (ב"מ צט:) באותה משמ'.]
2 [ר"ח פרש: כגון שנסבכו על הקוצין שמכין היד שכל הרואה אותן מתיאש מהן ואין נכשרין אלא לעופות, ע"כ, והערוך: שיצים הן קוצים.]
3 [לֵו IV Flora, 74 על פי Zimmern Assyr. Fremdw. עמ' 54 רואה בשם מלה שאולה מאשור' שִיצֻ, תמרה חסרת גרעין, אך לפי העניין וכדעת מפרשי הירוש' הכונה לשיחי קוצים, שמעין תמרים גדלות בהם.]