* 1, ש"נ, — סיבי קלפתם של עצים ששמשו לאגידה וגם האגוד העשוי מהם, Bast; écosse; bast, fibre: קסיא של שולחנות והשיפא2 של לבנים אינן בכי יותן (מכשיר' ה ח). העקלין של נוצרין ושל בצבץ צריך לנגב, של השיפה ושל גמי צריך ליַשֵּׁן (תוספת' טהר' יא טז). ופול המצרי הנאגד בשיפה ומינתה הנאגד בפני עצמה (ירוש' דמאי ב א). פורשין מחצלת על גבי שייפות3 של לבינים בשבת (שם שבת ד א). גם שפקקה גוי מבפנים אסורה ומבחוץ מותרת, שאי איפשר שלא היה שם שיפה אחת טלולה ונוגע בה ומנסך כל הבור (שם ע"ז ד ח). מחצלת של שיפה ושל גמי גדולה מסככין בה, קטנה אין מסככין בה (סוכ' כ.).