קל לא נמצא.

— נִפע', נִשְׁבַּע, נִשְבַּעְתָּ, נִשְׁבַּעְתִּי, נִשְׁבְּעוּ, נִשְׁבָּעוּ, נִשְׁבַּעְתֶּם, נִשְׁבַּעְנוּ, נִשְׁבָּע, נִשְׁבָּעִים, נִשְׁבָּעוֹת, הִשָּׁבַע, הִשָּׁבֵעַ, הִשָׁבְעָה, הִשָׁבְעוּ, אִשָּׁבֵעַ, אֶשָּׁבַע, אִשָּׁבֵעַ, יִשָּׁבַע, תִּשָּׁבַע, תִּשָּׁבְעוּ, יִשְּׁבֵעוּ, יִשָּׁבְעוּ, — נשבע האדם, נשבע שבועה, נשבע לאמר, נשבע ואמר, נשבע חי ה', נשבע אם יעשה או אם לא יעשה דבר, כי יהיה או לא יהיה דבר, פן יעשה, לעשות או מעשות דבר, להרע או להיטיב, לבלתי היות דבר וכדו', נטל עליו קללת שבועה אם לא יקים את דברו1' schworen; jurer; to take an oath: ויאמר אברהם אנכי אִשָּׁבֵעַ (בראש' כא כד). על כן קרא למקום ההוא באר שבע כי שם נִשְׁבְּעוּ שניהם (שם שם לא). איש כי ידר נדר ליי' או הִשָּׁבַע שבעה לאסר אסר על נפשו לא יחל דברו (במד' ל ג). וַיִּשָּׁבַע משה ביום ההוא לאמר אם לא הארץ אשר דרכה רגלך בה לך תהיה (יהוש' יד ט). הִשָּׁבְעוּ לי פן תפגעון בי אתם (שפט' יה יב). כי נִשְׁבְּעוּ בני ישראל לאמר ארור נתן אשה לבנימן (שם כא יח). וַיִּשָּׁבַע שאול חי יי' אם יומת (ש"א יט ו). וַיִּשָּׁבַע עוד דוד ויאמר וכו' (שם כ ג). וַיִּשָּׁבַע דוד לאמר כה יעשה לי אלהים וכה יסיף כי אם לפני בוא השמש אטעם לחם או כל מאומה (ש"ב ג לה) במקור נדפס: כו. נִשְׁבַּע להרע ולא ימר (תהל' יה ד). נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה לשמר משפטי צדקך (שם קיט קו). כטוב כחטא הַנִּשְבַּע כאשר שבועה ירא קהל' ט ב). ויקם עזרא ויַשבע את שרי הכהנים וכו' לעשות כדבר הזה וַיִּשָּׁבֵעוּ (עזר' י ה). — ונשבע האדם בה', באלהים, באלהי ישראל, בו, בשם ה', נשבע בשמו חי ה': ולא תִשָּׁבְעוּ בשמי לשקר (ויקר' יט יב). את יי' אלהיך תירא ואתו תעבד ובשמו תִּשָּׁבֵעַ (דבר' ו יג). ואנחנו נִשְׁבַּעְנוּ ביי' לבלתי תת להם מבנותינו לנשים (שפט' כא ז). אשר נִשְׁבַּעְנוּ שנינו אנחנו בשם יי' לאמר יי' יהיה ביני ובינך וכו' (ש"א כ מב). כי ביי' נִשְׁבַּעְתִּי כי אינך יוצא אם ילין איש אתך הלילה וכו', (ש"ב יט ח). אדני אתה נִשְׁבַּעְתָּ ביי' אלהיך לאמתך כי שלמה בנך ימלך אחרי (מ"א א יז). הַנִּשְבָּעִים בשם יי' ובאלהי ישראל יזכירו לא באמת ולא בצדקה (ישע' מח א). אם למד ילמדו את דרכי עמי לְהִשָּׁבֵעַ בשמי חי יי' כאשר למדו את עמי לְהִשָּׁבֵעַ בבעל ונבנו בתוך עמי (ירמ' יב יו). והמלך ישמח באלהים יתהלל כל הַנִּשְׁבָּע בו (תהל' סג יב). — ובקריאת האל ושמו בכנוי, באלהי אמן, בחי העולם, בפחד אביו: וַיִּשָׁבַע יעקב בפחד אביו יצחק (בראש' לא נג). המתברך בארץ יתברך באלהי אמן וְהַנִּשְׁבָּע בארץ יִשָּׁבַע באלהי אמן (ישע' סה יו)2. וירם ימינו ושמאלו אל השמים וַיִּשָּׁבַע בחי העולם (דני' יב ז). — וגם באלהים אחרים: בניך עזבוני וַיִּשָבְעוּ בלא אלהים ירמ' ה ז). הַנִּשְׁבָּעִים באשמת שמרון ואמרו חי אלהיך דן (עמו' ח יד). ואת המשתחוים הנשבעים ליי' וְהַנִּשְּׁבָּעִים במלכם (צפנ' א ה). — ונשבע האלהים, נשבע בו, בימינו, בנפשו, בגאון יעקב וכדו': בי נִשְׁבָּעְתִּי נאם יי' וכו' כי ברך אברכך (בראש' כב יו-יז). זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נִשְׁבַּעְתָּ להם כך ותדבר אלהם ארבה את זרעכם (שמות לב יג). וישמע יי' את קול דבריכם ויקצף וַיִשָּׁבַע לאמר אם יראה איש וכו' (דבר' א לד-לה). ויי' התאנף בי על דבריכם וַיִּשָּׁבַע לבלתי עברי את הירדן (שם ד כא). בי נִשְׁבַּעְתִּי מעבר מי נח עוד על הארץ כן נִשְׁבַּעְתִּי מקצף עליך ומגער בך (שם נד ט). נִשְׁבַּע יי' בימינו ובזרוע עזו אם אתן את דגנך עוד מאכל לאיביך (שם סב ח). בי נִשְׁבַּעְתִּי נאם יי' כי לחרבה יהיה הבית הזה (ירמ' כב ה). הנני נִשְׁבַּעְתִּי בשמי הגדול אמר יי' אם יהיה עוד שמי נקרא וכו' (שם מד כו). נִשׁבַּע יי' בקדשו כי הנה ימים באים וכו' (עמו' ד ב). נִשׁבַּע אדני יי' בנפשו (שם ו ח). נִשׁבַּע יי' בגאון יעקב אם אשכח לנצח כל מעשיהם (שם ח ז). אחת נִשְׁבַּעְתִּי בקדשי אם לדוד אכזב תהל' פט לו). אשר נִשְׁבַּעְתִּי באפי אם יבאון אל מנוחתי (שם צה יא). נִשְׁבַּע יי ולא ינחם (שם קי ד). — ונשבע האדם בפלוני במשמ' נשבע שיהיה כמהו אם לא יקים את דברו, התקלל בו, היה לו פלוני לאלה ולשבועה: כל היום חרפוני אויבי מהוללי בי נִשְׁבָּעוּ (שם קב ט). — ונשבע ראובן לשמעון, איש לאחיו, נשבע לו שבועה וכדו': הִשָּׁבְעָה לי באלהים הנה אם תשקר לי ולניני ולנכדי (בראש' כא כג). ישכימו בבקר וַיִּשָּׁבְעוּ איש לאחיו (שם כו לא). אתה אדני המלך נִשׁבַּעְתָּ לאמתך לאמר כי שלמה בנך ימלך אחרי (מ"א א יג). — ונשבע לחברו במשמ' כרת לו ברית שלום: ויעש להם יהושע שלום ויכרת להם ברית לחיותם וַיִּשְָׁבְעוּ להם נשיאי העדה (יהוש' ט יה). והגבענים לא מבני ישראל המה וכו' ובני ישראל נִשְׁבְּעוּ להם (ש"ב כא ב). — ובמשמ' השביע אותו: אז נִשְׁבְּעוּ אנשי דוד לו לאמר לא תצא עוד אתנו למלחמה ולא תכבה את נר ישראל (שם שם יז). — ונשבע לה', גם במשמ' נשבע אמונים לו: ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען וְנִשְׁבָּעוֹת ליי' צבאות (ישע' יט יח). כי לי תכרע כל ברך תִּשָּבַע כל לשון (שם מה כג). ואת המשתחוים הנִשְׁבָּעִים ליי' והנשבעים במלכם (צפנ' א ה). וַיִּשָׁבְעוּ ליי': קול גדול ובתרועה ובחצצרות ובשופרות (דהי"ב יה יד — ונשבע האלהים לאדם, הבטיח לו בשבועה, גם במשא ישיר, נשבע לאבות את הארץ, את הברית: יי' אלהי השמים אשר לקחני וכו' אשר נִשְׁבַּע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ וכו' (בראש' כד ז). כי יביאך יי' אל ארץ הכנעני וכו' אשר נִשְׁבַּע להם (במד' יד יו). לא ישכח את ברית אבתיך אשר נִשְׁבַּע להם (דבר' ד לא). ושמר יי' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נִשְׁבַּע לאבתיך (שם ז יב). לשבת על האדמה אשר נִשְׁבַּע יי לאבתיך וכו' לתת להם (שם ל כ). בטרם אביאנו אל הארץ אשר נִשְׁבָּעְתִּי שם לא כא). נִשְׁבַּע יי' לדוד אמת לא ישוב ממנה (תהל' קלב יא). — ונשבע אֶל פלוני במשמ' זו: וַיִּשָּׁבַע המלך צדקיהו אל ירמיהו בסתר לאמר חי יי' וכו' אם אמיתך (ירמ' לח יו). — ונשבע על דבר, נשבע שכך הוא הדבר או שכך יהיה: וישם העבד את ידו תחת ירך אברהם אדניו וַיִּשָּׁבַע לו על הדבר הזה (בראש' כד ט). מכל אשר יִשָּׁבַע עליו לשקר (ויקר' ה כד). — ועם בטוי המתאר את השבועה כשבועת שוא ושקר, נשבע לשקר, על שקר וכדו': או מצא אבדה וכחש בה וְנִשְׁבַּע על שקר (שם שם כב). ואם חי י' יאמרו לכן לשקר יִשָּׁבֵעוּ (ירמ' ה ב). הגנב רצח ונאף וְהִשָּׁבֵע לשקר וקטר לבעל (שם ז ט). ובאה אל בית הגנב ואל בית הַנִּשְׁבָּע בשמי לשקר (זכר' ה ד). והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים וּבַנִּשְׁבָּעִים לשקר (מלא' ג ה). לא נשא לשוא נפשו ולא נִשְׁבַּע למרמה (תהל' כד ד). ונשבע לבטא בשפתים, כמבטא בשפתיו ללא מחשבה: או נפש כי תִשָׁבַע לבטא בשפתים להרע או להיטיב לכל אשר יבטא האדם בשבעה ונעלם ממנו (ויקר' ה ד). — ובתו"מ: בני העיר ששלחו את שקליהן, נגנבו או שנאבדו, אם נתרמה התרומה נשבעין (השליחים) לגזברים, ואם לאו נשבעין לבני העיר, ובני העיר שוקלים תחתיהן שקל' ב א). שאין נשבעין לעבור על המצות (נדר' ב ב). נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות וכו' וזוקקין נכסים שאין להם אחריות את הנכסים שיש להם אחריות לישבע עליהן (קידוש' א ה). הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו יוליכנו אחריו אפילו למדי (ב"ק ט ה). המפקיד אצל חבירו בהמה או כלים נגנבו או שאבדו, שילם ולא רצה לישבע שהרי אמרו שומר חנם נשבע ויוצא, נמצא הגנב משלם תשלומי כפל וכו' (ב"מ ג א). שכיר בזמנו נשבע ונוטל, עבר זמנו אינו נשבע ונוטל (שם ט יב). איזו היא שבועת שוא, נשבע לשנות את הידוע לאדם וכו' נשבע על דבר שאי אפשר וכו' נשבע לבטל את המצוה וכו' (שבוע' ג ח). כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין שם ז א). ואלו נשבעין שלא בטענה השותפין והאריסין והאפוטרופין וכו' אמר לו מה אתה טוענני, רצוני שתשבע לי חייב (שם שם ח). האומר נשבע אני חייב, בתורה ובשמים פטור (תוספת' שם סוף פרק ב). בראשונה היו נשבעות לשקר וקוברות את בניהם (ירוש' גיט' ד ג). אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן (כתוב' יח.). אומן אומר שתים קצצת לי והלה אומר לא קצצתי לך אלא אחת מי נשבע וכו' בזו ישבע בעל הבית ויפסיד אומן קציצה שבוע' מו.). אי זה מלך רוצה שיהי' נשבעים בו ומשקרים ר' פינחס, מד"ר במד' ח). — *נִשְׁבַּע שֶׁ, שיעשה דבר או שלא יעשה וכדו': נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך (תענ' ג ח). זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה ויחלוקו (ב"מ א א). שנשבע לה שמעון שהוא נוטלה (רב הונא, מד"ר בראש' פ). — *ונשבע בחיי פלוני היקר לו3: משל לאשה שהיתה אצל אוהבה ונשבעת בחיי בעלה (שם ויקר' כו). — *ונשבע ראובן על דעת שמעון, נשבע שכך העיד שמעון לפניו: אמר לבניו גזילה זו של פלוני היא, אבידה זו של פלוני היא, בזמן שהן נשבעין על דעת אביהן פטורין, על דעת עצמן חייבין (תוספת' ב"ק ו יג). — ובסהמ"א: יתומים שהוציאו שטר חוב על אחרים ואמרו להם ליתומים פרוע הוא נשבעים שפרוע הוא, כיון שהלכה כרב פפא, שמי שמוציא שטר על חבירו ואמר לו שטר פרוע הוא נאמר למלוה הישבע עכשיו שאינו למלוה, נשבע לוה הלכ' פסוק' לתלמידי רב יהודאי גאון 42). וענין הבטלה בב' צדדין כגון שנשבע על דבר ידוע שאינו כן וכו' הצד השני כגון שנשבע על הידוע שהוא כן (חנוך, מצוה כ).

— הִפע', הִשְׁבִּיעַ, הִשְׁבּיעַנִי, הִשְׁבִּיעֶךָ, הִשְׁבִּיעוֹ, הִשְׁבַּעְתָּנוּ, הִשְׁבַּעְתִּי, הִשְׁבַּעְתִּיךָ, מִשְׁבִּיעֶךָ, הַשְׁבֵּעַ, הַשְׁבִּיעַ, אַשְׁבִּעֲַךָ, אַשְׁבִּיעֵם,יַשְׁבַּע, יַשְׁבִּיעֵנִי, תַּשְׁבִּיעוּ, — השביע ראובן את שמעון, השביע אותו באלהים, הטיל עליו קללת שבועה, אשר יעשה דבר, אם יעשהו או לא, אם יקים דבריו4, beschwören vereidigen; conjurer, assermenter; to conjure, administer an oath: שים נא ידך תחת ירכי וְאַשְׁבִּיעֲךָ ביי' אלהי השמים ואלהי הארץ אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני (בראש' כד ב-ג). וַיַּשְׁבִּיעֵנִי אדני לאמר לא תקח לבני וכו' (שם שם לז). אבי הִשְׁבִּעַנִי לאמר וכו' בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען שמה תקברני שם נ ה. כי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ את בני ישראל לאמר וכו' והעליתם את עצמותי מזה אתכם שמות יג יט. וְהִשְׁבִּיעַ אתה הכהן ואמר אל האשה אם לא שכב איש אתך וכו' הנקי ממי המרים המאררים האלה ואת כי שטית וכו' וְהִשְׁבִּיעַ הכהן את האשה בשבעת האלה וכו'  יתן יי' אותך לאלה ולשבעה בתוך עמך וכו' (במד' ה יט-כא). נקים אנחנו משבעתך הזה אשר הִשְׁבַּעְתָּנוּ (יהוש' ב יז). ויונתן לא שמע בְּהַשְׁבִּיעַ אביו את העם לאמר ארור האיש אשר יאכל לחם היום (שם שם כח). הלוא הִשְׁבַּעְתִּיךָ ביי' ואעד בך לאמר ביום צאתך והלכת אנה ואנה ידע תדע כי מות תמות (מ"א ב מב). חי יי' אלהיך אם יש גוי וממלכה אשר לא שלח אדני שם לבקשך ואמרו אין וְהִשְׁבִּיעַ את הממלכה ואת הגוי כי לא ימצאכה (שם יח י). עד כמה פעמים אני מַשְׁבִּיעֶךָ (שם כב יו). ויכרת להם ברית וַיַּשְׁבַּע אתם בבית יי' (מ"ב יא ד). הִשְׁבַּעְתִּי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ (שה"ש ב ז, שם ג ה). מה דודך מדוד שככה הִשְׁבַּעְתָּנוּ (שם ה ט). ויקם עזרא וַיַּשְׁבַּע את שרי הכהנים הלוים וכל ישראל לעשות כדבר הזה וישבעו (עזר' י ה). ואקרא את הכהנים וָאַשְׁבִּיעֵם לעשות כדבר הזה (נחמ' ה יב). וָאַשְׁבִּיעֵם באלהים אם תתנו בנתיכם לבניהם וכו' (שם יג כה). וגם במלך נבוכדנאצר מרד אשר הִשְׁבִּיעוֹ באלהים (דהי"ב לו יג). — וכמו נִפע', במשמ' נטל על עצמו שבועה: ובשם אלהיכם לא תזכירו ולא תַשְׁבִּיעוּ5 ולא תעבדום (יהוש' כג ז). — ובתו"מ: והעלהו (את הכהן הגדול) לעליית בית אבטינס, השביעוהו ונפטרו והלכו להם (יומ' א ה). כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך אינו יכול להשביעה, אבל משביע הוא את יורשיה ואת הבאים ברשותה (כתוב' ט ה). היורשים משביעין אותה על העתיד לבא ואין משביעין אותה על מה שעבר (שם שם ו). אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה, נמנעו מלהשביעה (גיט' ד ג). היכן פקדוני אמר לו נאבד, משביעך אני ואמר אמן (ב"ק ט ז, ועי' שבוע' ג יא, שם ה ב-ה ועוד). חלקו השותפין והאריסין אין יכול להשביעו (שבוע' ז ח). והשביעם משה בכל מה שקבלו בסיני שהמים יבדקו אותן (מד"ר במד' ט). מפני מה משביעים את האדם ונותנים לפניו נודות מנופחות ותוקעים בשופרות, לומר אתמול היו מלאים גידין ועצמות ועכשיו הם ריקות (ר' סימון, פסיקת' רב', י' הדברות תנינותא, קיג:). — *והשביע על פלוני: משביעין אנו עליך במי ששכן את שמו בבית הזה שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך (יומ' א ה). שבועה שאין אנו יודעים לך עדות או שאמרו לו אין אנו יודעין לך עדות, משביע אני עליכם ואמרו אמן הרי אלו חייבין, השביע עליהן ה פעמים חוץ לבית דין וכו' חייבין על כל אחת ואחת שבוע' ד ג). משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש ביד פלוני פקדון וכו' (שם שם ה). משביע אני עליכם כשתדעו לי עדות שתבואו ותעידוני (שם שם ט). משביע אני עליכם, מצוה אני עליכם, אוסריכם אני, הרי אלו חייבין (שם שם יג). — *והשביע האדם את יצרו, התגבר עליו ע"י שבועה שנשבע: צריך להשביע את יצרו שכן אתה מוצא בכל הצדיקים שהשביעו את יצרם וכו' וכשם שהצדיקים משביעין יצרן שלא לעשות, כך הרשעים משביעין יצרן לעשות (ר' יאשיה, ספרי דבר' לג).

— הָפע', *הָשְׁבַּע, בינ' מָשְׁבָּע, מֻשְׁבָּע, —  שהשביעו אותו: מה אם הרשות שאינו מושבע עליה מהר סיני הרי הוא חייב עליה, מצוה שהוא מושבע עליה מהר סיני אינו דין שיהא חייב עליה (ר' יהודה בן בתירא, שבוע' ג ו). המושבע מפי אחרים חייב (שם שם יא). אמאי חייב, מושבע ועומד מהר סיני הוא (בבלי שם כב:). מה לפקדון שכן לא עשה בו מושבע כנשבע, מזיד כשוגג וכו' (שם לד:). — °מֻשְׁבָּע במשמ' שופט או פקיד המֻשבע לדון דין צדק6: כי באותו יום המיתו אותו מושבעי רומה בכלי ברזל (ר"ש אלמולי, פתרון חלומות, י:). ואז נקרא לעדה שהיו שם מושבעי רומה הוכרח לצאת (שם מח:).