שם מספר נק', סמי' שְׁבַע, זכ' שִׁבְעָה1, סמי' שִׁבְעַת, כנ' שְׁבִעְתָּם, — מספר המוסיף אחת על שֵׁשׁ, ועי' גם שְׁבִיעִי, שִׁבְעִים, שִׁבְעָנָה, שִׁבְעָתַיִם, 7; sieben; sept; seven, — א) בנפרד לפני דברים המנויים במ"ר, שִׁבְעָה אנשים, שֶׁבַע נשים וכדו': ויצב אברהם את שֶׁבַע כבשת הצאן לבדהן ויאמר אבימלך אל אברהם מה הנה שֶׁבַע כבשת האלה אשר הצבת לבדנה ויאמר כי את שֶׁבַע כבשת תקח מידי (בראש' כא כח-ל). אעבדך שֶׁבַע שנים ברחל בתך הקטנה (שם כט יח). והנה מן היאר עלת שֶׁבַע פָּרוֹת וכו' (שם מא ב). בנה לי בזה שִׁבְעָה מזבחת והכן לי בזה שִׁבְעָה פרים וְשִׁבְעָה אילים (במד' כג א). פרים בני בקר שנים איל אחד שִׁבְעָה כבשים בני שנה (שם כח כז). וְשִׁבְעָה  כהנים ישאו שִׁבְעָה שופרות היובלים לפני הארון וביום השביעי תסבו את העיר שֶׁבַע פעמים (יהוש' ו ד). ויותרו בבני ישראל אשר לא חלקו את נחלתם שִׁבְעָה שבטים (שם יח ב). ואתם תכתבו את הארץ שִׁבְעָה חלקים (שם שם ו). יהי ארון יי' בשדה פלשתים שִׁבְעָה חדשים ש"א ו א.  ינתן לנו שִׁבְעָה אנשים מבניו והוקענום ליי' (ש"ב כא ו). ויולדו לו שִׁבְעָה בנים ושלוש בנות (איו' א ב). — ואחרי הדברים העומדים למנין2, הנזכרים במ"ר, בנים שבעה, פרות שבע וכדו': ועשית את נרתיה שִׁבְעָה (שמות כה לז). כבשים בני שנה שִׁבְעָה תמימים (במד' כח יא ועוד). פרים שִׁבְעָה אילים שנים (שם כט לב). חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שִׁבְעָה (משלי ט א). ובני אליועיני הודיוהו ואלישיב וכו' וענני שִׁבְעָה (דהי"א ג כד). כל הבא למלא ידו בפר בן בקר ואילם שִׁבְעָה והיה כהן (דהי"ב יג ט). ויביאו פרים שִׁבְעָה ואילים שִׁבְעָה וכבשים שִׁבְעָה וצפירי עזים שִׁבְעָה לחטאת (שם כט כא). — ולפני שם מספר אחר, המשלים את הסכום, שבע שָׁנִים ושמנה מאות, שבע ושמנים שנה3 וכדו': ויחי שת וכו' שֶׁבַע שנים ושמנה מאות שנה (בראש' ה ז). ויחי מתושלח שֶׁבַע ושמנים שנה ומאה שנה (שם שם כה). ובחדש השני בְּשִׁבְעָה ועשרים יום לחדש (שם ח יד). שֶׁבַע שנים ומאתים שנה (שם יא כא). ושני חיי לוי שֶׁבַע ושלשים ומאה שנה (שמות ו יב). שִׁבְעָה וחמשים אלף (במד' א לא). שֶׁבַע שנים וששה חדשים (ש"ב ב יא). עשרים וְשִׁבְעָה אלף איש הנותרים (מ"א כ ל). שֶׁבַע ועשרים ומאה מדינה (אסת' א א). — ואחר המספר הגדול, בחזרה על הדבר המנוי: מאה שנה ועשרים שנה וְשֶׁבַע שנים (בראש' כג א). מאה שנה ושלשים שנה וְשֶׁבַע שנים (שם כה יז). — ובצרוף כמספר אחד עם הדבר המנוי במ"י: בשנת עשרים וָשֶׁבַע שנה לאסא מלך יהודה (מ"א יו יה). בשנת שלשים וָשֶׁבַע שנה ליואש מלך יהודה (מ"ב יג י). — ובצרוף בזכר שִׁבְעָה עָשָׂר4: בחדש השני בְּשִׁבְעָה עשר יום לחדש (בראש' ז יא). ותנח התבה בחדש השביעי בְּשִׁבְעָה עשר יום לחדש (שם ח ד). בני חרם אלף וְשִׁבְעָה עשר (עזר' ב לט). כל אלה וכו' גבורי חילים שִׁבְעָה עשר אלף ומאתים יצאי צבא למלחמה (דהי"א ז יא). לחזיר שִׁבְעָה עשר להפצץ שמונה עשר (שם כד יה). — בסמי' בזכ' שִׁבְעַת בצרופים שבעת ימים5, אלפים וכדו': ויחל עוד שִׁבְעַת ימים אחרים (בראש' ח י). את שִׁבְעַת המזבחת ערכתי ואעל פר ואיל במזבח (במד' כג ד). עשרון עשרון תעשה לכבש האחד לְשִׁבְעַת הכבשים (שם כח כא). שלש מאות אלף ושלשים אלף שִׁבְעַת אלפים וחמש מאות (שם לא מג). אם הגד תגידו אותה לי שִׁבְעַת ימי המשתה ומצאתם ונתתי לכם שלשים סדינים וכו' (שפט' יד יב). וְשִׁבְעַת ימי החג יעשה עולה ליי' שִׁבְעַת פרים ְשִׁבְעַת אילים תמימם ליום שִׁבְעַת הימים (יחזק' מה כג). ויהי מקנהו שִׁבְעַת אלפי צאן ושלשת אלפי גמלים וכו' (איוב א ג). וישבו אתו לארץ שִׁבְעַת ימים וְשִׁבְעַת לילות (שם ב יג). עשה המלך וכו' משתה שִׁבְעַת ימים (אסת' א ה). אמר למהומן בזתא וכו' שִׁבְעַת הסריסים וכו' (שם שם י). שִׁבְעַת שרי פרס ומדי (שם שם יד). — ובסמ' בנק', רק בצרופים שְׁבַע עֶשְׂרֶה, שְׁבַע מאות6: יוסף בן שְׁבַע עשרה שנה (בראש' לז ב). אלפים שְׁבַע מאות וחמשים (במד' ד לו). שש מאות אלף ואלף שְׁבַע מאות ושלשים (שם כו נא). — ובכנ' שְׁבַעְתָּם7: ויקח המלך את שני בני רצפה בת איה וכו' ואת חמשת בני מיכל בת שאול וכו' ויפלו שְׁבַעְתָּם8 יחד (ש"ב כא ח-ט). —  ג) בשמוש פִלוגי או כולל, שבעה שבעה, שבעה ימים ושבעה ימים, שבעה לזה ושבעה לזה, במשמ' כל שבעה ושבעה לחוד, וכדו': מכל הבהמה הטהורה תקח לך שִׁבְעָה שִׁבְעָה איש ואשתו וכו' גם מעוף השמים שִׁבְעָה שִׁבְעָה זכר ונקבה (בראש' ז ב-ג). שִׁבְעָה (שבכים) לכתרת האחת וְשִׁבְעָה לכתרת השנית (מ"א ז יז). ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכו' שִׁבְעַת ימים וְשִׁבְעַת ימים ארבעה עשר יום (שם ח סה). שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוצקות לנרות אשר על ראשה (זכר' ד ב). — ובפתגמי מספר שש ושבע, שבעה ושמונה וכדו': בשש צרות יצילך וּבְשֶׁבַע לא יגע בך רע (איו' ה יט). תן חלק לְשִׁבְעָה וגם לשמונה (קהל' יא ב). — ובמשמ' הכפל, שֶׁבַע כמו שבע פעמים, וכדו'9: ויספתי ליסרה אתכם שֶׁבַע על חטאתיכם (ויקר' כו יח). כי שֶׁבַע יפול צדיק וקם (משלי כד יו). — ושִׁבְעִים וְשִׁבְעָה בשמוש כזה: כי שבעתים יקם קין ולמך שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה (בראש' ד כא). — ובתו"מ: אם יש ביניהם ממין שבעה מברך עליו (ברכ' ו ד). עד אימתי נקראו נטיעות, רבי אליעזר בן עזריה אומר עד שיחולו, רבי יהושע אומר בת שבע שנים (שביעית א ח). לא מנו חכמים שבעה משקין כמוני פטמים (ר' יהושע, תרומ' יא ב). אין מביאין בכורים חוץ משבעת המינים בכורים א ג.  ופסח דורות נוהג כל שבעה (ימים) (פסח' ט ה). שבעה דברים התקינו בית דין וכו' (ר' שמעון, שקל' ז ו). שבעת ימים קודם יום הכפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פלהדרין וכו' (יומא א א). והזה ממנו אחת למעלה ושבע למטה וכו' וכך היה מונה אחת, אחת ואחת, אחת ושתים וכו' אחת ושבע (שם ה ג). בראשונה היה לולב נטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד, משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב נטל במדינה שבעה זכר למקדש (סוכ' ג יב). בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים, ר' גמליאל אומר בשבעה בו (תענ' א ג). הגיע שבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים התחילו היחידים מתענין שלש תעניות (שם שם ד). חמשה דברים ארעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וכו' בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות וכו' (שם שם ו). ספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה (חדשים) לאחרון (יבמ' ד ב). מעשה בהילני המלכה שהלך בנה למלחמה ואמרה אם יבא בני מן המלחמה בשלום אהא נזירה שבע שנים ובא בנה מן המלחמה והיתה נזירה שבע שנים ובסוף שבע שנים עלתה לארץ והורו בית הלל שתהא נזירה עוד שבע שנים אחרות ובסוף שבע שנים נטמאת ונמצאת נזירה עשרים ואחת שנה (נזיר ג ו). היו בודקין אותן (את העדים) בשבע חקירות, באיזה שבוע, באיזו שנה באיזה חדש, בכמה בחדש, באיזה יום, באיזו שעה, באיזה מקום (סנה' ה א). אחד אומר בחמש (שעות) ואחד אומר בשבע עדותן בטלה, שבחמש חמה במזרח ובשבע חמה במערב (שם שם ג). שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם וכו' (אבו' ה ז). שבעה מיני פורעניות באין לעולם על שבעה גופי עבירות (שם שם ח). אלו שבע מדות שמנו חכמים לצדיקים כלם נתקימו ברבי ובבניו (רבי שמעון בן מנסיא, שם ו ח). שבע הזיות שבפרה מעכבות זו את זו, שבע הזיות של בין הבדים ושעל הפרוכת ושעל מזבח הזהב מעכבות זו את זו, שבעה קני מנורה מעכבין זה את זה, שבעה נרותיה מעכבין זה את זה (מנח' ג ו-ז). שבע מדות של לח היו במקדש הין וחצי ההין וכו' (שם ט ב). כשהוא (הכבש) חי קולו אחד וכשהוא מת קולו שבעה, כיצד קולו שבעה, שתי קרניו שתי חצוצרות, שני שוקיו שני חלילין וכו' (ר' יהושע, קינ' ג ו). עצם כשעורה שהוא מטמא טומאת שבעה (ימים) (כלים א ד). חתן שנראה בו נגע נותנין לו שבעת ימי המשתה (נגע' ג ב). ומטמאין בשבוע אחד שהוא שבעה ימים (שם שם ד). נכנס לפנים מן החומה מנודה מביתו שבעת ימים (שם יד ב). שבעת ימים קודם לשרפת הפרה מפרישין כהן השורף את הפרה מבית וכו' ומזין עליו כל שבעת הימים מכל חטאות שהיו שם (פרה ג א). שבעה משקין הן, הטל והמים והיין וכו' (מכשיר' ו ד). בשבעה דרכים בודקין את הזב עד שלא נזקק לזיבה, במאכל, במשתה וכו' (זבים ב ב). שבעה יַמּים סובבין את ארץ ישראל (ירוש' כלא' ט ד). שבעה שמות נקראו לו (השער המזרחי), שער סור, שער היסוד וכו' (שם ערוב' ה א). לאחר שבעה (יָמים) כבר עבר האבל (שם מו"ק ג ה). שבעה שמות נקראו לו (ליתרו) (מכי' יתרו מסכתא דעמלק א). שבעה גנבין הם, הראשון שבגנבים גונב דעת הבריות וכו' (מכי' משפטים, מסכתא דנזיקין יג). שבע כיתות של צדיקים בגן עדן זו למעלה מזו (ספרי דבר' י). לשבע שמחות פניהם של צדיקים ראויים לעתיד לבוא, לחמה וללבנה, לרקיע, לכוכבים ולברקים ולשושנים ולמנורת בית המקדש (ר' שמעון בן יוחי, שם שם). בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים (ר' זירא, ברכ' לא.). שבעה שמות יש לגיהנם וכו' (ריב"ל, ערוב' יט.). שבעה דברים מכוסים מבני אדם וכו' (ת"ר, פסח' נד:). שבעה זהבים הם, זהב, וזהב טוב וכו' (ר' חסדא, יומא מד:). שבעה שמות יש לו ליצר הרע (רב עוירא או ריב"ל, סוכ' נב.). שלא התנו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר (מגי' כז.). דאסקיה (שהעלהו דוד את אבשלום) משבעה מדורי גהינם (סוטה י:). שבעה פרושין הן, פרוש שיכמי, פרוש נקפי וכו' (ת"ר, שם כב:). צבוע זכר לאחר שבע שנים נעשה עטלף, עטלף לאחר שבע שנים נעשה ערפד וכו' (ב"ק טז.). שבעה נביאים נתנבאו לאומות העולם (ב"ב טו:). שבעה לא שלט בהן רמה ותולעה (שם יז.). שבעה קפלו את כל העולם כולו (ת"ר, שם קכא:). שבעה סמנין מעבירין על הכתם, רוק תפל ומי גריסין וכו', העבירן שלא כסדרן או שהעבירן שבעתן כאחד לא עשה ולא כלום (סנה' מט:). שבע מצות נצטוו בני נח (ת"ר, שם נו.). שבעה אותיות צריכות שלשה זיונין ואלו הן שעטנ"ז ג"ץ (רבא, מנח' כט:). שבעה עשר יובלות מנו ישראל משנכנסו לארץ ועד שיצאו (ערכ' יג.). שבע (שנים) שכבשו (את א"י) ושבע שחלקו נתחייבו בחלה ולא נתחייבו במעשר (נדה מז.). שבעה אין להם חלק לעולם הבא וכו' (אדר"נ לו). שבע בריות זו למעלה מזו וכו' שבעה דברים רובן קשה ומיעוטן יפה וכו' בשבעה דברים ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו וכו' שבע מדות משמשות לפני כסא הכבוד וכו' שבעה מדורות הן וכו' שבעה רקיעין הן וכו' כנגדן קרא לארץ שבעה שמות וכו' שבע מעלות בין צדיק לצדיק וכו' שבע מדות דרש הלל הזקן לפני בני בתירה וכו' (שם לז). שבעה הבלים אמר קהלת וכו' כנגד שבעה ימי בראשית (ר' יהודה בר' סימון, מדרש תהלים צב ב). — ובסהמ"א: ואומר קדושתא שהיא אחת מעין שבע [ברכות] (סדר רב עמרם השלם ב, י:). המתפלל ברכת מעין שבע, קונה שמים וארץ, מגן אבות כדברו (רש"י, שבת כד:). ואומר ברכה אחת מעין שבע ברכות (סדור רש"י סי' תפ, 242). בלילי שבתות חוזר ש"ץ וכו' אבל אינו מתפלל שבע אלא ברכה אחת מעין שבע וכו' (רמב"ם, תפלה ט י). שבעה כוכבי לכת (ר' בחיי, ויצא). שבעה מי יודע (הגדה של פסח). — °שבע ברכות, כנוי לשבע ברכות חתנים. — °ישב שבעה, נהג שבעת ימי אבלות. — °ישב שבעה נקיים על מאמר וכדו', בהשאלה, שהה זמן רב (על פי ברכ' לא.). — °השגיח בשבע עינים, בהשאלה, עין ודקדק ביותר בדבר  על פי זכר' ג ט).