* 1, ת"ז, — כמו שָׁפָל, ;demütig, niederig,humble, low;bas, humble: שולחין ובודקיןכל מי שהוא חכם ושפוי2 וירא חטא ופרקו טוב ורוח הבריות נוחה הימנו עושין אותו דיין בעירו תוספתא' סנה' ז א, וכעין זה שם חגי' ב ט:; ירוש' סנה' א.
1 כיוצא מברור הדברים (עי' בפרט בהערה שאחר זו) אין לפנינו בזה לשון א. שָׁפוּי כענין השפוי ממים, שפוי בדעתו, אלא לשון שפלות, ואולי יש להבין צורה זו (וכן ג. שָׁפָה, ב. שִׁפּוּי, עי' שם) כהתפתחות במבטא הלמד של שפל כמו יו"ד בהתפתחות זו בכמה לשונות כגון בצרפתית במבטא פִי במק' fille וכד' והשוה בארמ' לילא במק' ליל(ה) בעבר' ועוד. כלשון נמיכות מבאר גם לוי במלונו שמוש זה של שפוי, אלא שהוא רואה בו מבטא של שָׁפּף, ואלו ב. שִׁפּוּי כמבטא של שפוע, ואינו נראה.]
2 [נ"א ושפל (עי' צוק"מ), וכן אין להתעלם מקרבת המאמר לדברי הבריתא בתענ' טז: אין מורידין לפני התבה אלא אדם הרגיל רבי יהודה אומר מטופל ואין לו ויש לו יגיעה בשדה וביתו ריקם פרקו נאה ושפל ברך ומרוצה לעם וכו'. וכעין זה בירוש' תענ' ב ב, ולכן אין שפוי זה אלא לשון שפלות.]