*, שִׁפּוּי כובע, ש"ז, — שפולי כסוי הגרון (הנקרא כובע), פקת הגרגרת, תפוח אדם הראשוןAdamsapfel; pomme d'Adam; Adam's apple: משפוי כובע ולמטה כשרה (חול' יט). — ושפוי ראש, תחתית הראש: מאי ראשו, שיפוי ראשו, כגון דנקט משיפוי ראשו והגרים ואזל עד דמטא תתאי (שם כ.). — ובסהמ"א: ואי זה הוא מקום שחיטה בקנה, משיפוי כובע ולמטה עד ראש כנף הריאה (רמב"ם, שחיטה א ז). ואם יגיע שרש הלשון באחת מטבעות הגרגרת למטה מן השפוי כובע וסמוך לו אז יוציא הַ שהוא מוצא ההא, ואם יניע הלשון בשפוי כבע עצמו אז יוציא ח שהיא מוצא החית (ר"א בלמשי, מקנה אברם, מוצא האותיות).