ב. שִׁקְשֵׁק
* 1, פ"י, — שקשק את רגליו, את עִסתו במים, שכשך אותן, spülen; laver; to wash: צאו וראו אם עמד אדם על קרן אפל משקשק את רגליו בנחל קדרון אנו מתפללין שלא ירדו גשמים (תוספת' תענ' ג א, וכעין זה ירוש' תענ' ג יא). כאשה הזאת שהיא משקשקת עיסתה במים ומגבהת חלתה מבנתים כך בתחלה ואד יעלה מן הארץ (ר' יוסי בן קצרתה, מד"ר בראש' יד).
1 [ואולי גם בהשפעת הדמיון אל השקה, מן שקה.]