שֹׁר

ש"ז, כנ' שָׁרֶּךָ, שָׁרֶּךְ, — טבור, חבל הטבור, Nabel(schnur); nombril, cordon ombilical; navel (-string): ומולדותיך ביום הולדת אותך לא כרת שָׁרֶּךְ ובמים לא רחצת למשעי וכו' (יחזקאל יו ד). — ובמשמ' בשר וגוף ובכלל1: רפאות תהי לשָׁרֶּךָ ושקוי לעצמותיך  (משלי ג ח). — ובתו"מ: כיון שהיתה אחת מהן יולדת ביום היתה אומרת לבנה לך והבא לי צור ואני חותכת את שורך (מד"ר ויקר' ה). ועי' שֹׁרֶר.



1 [משמ' זו היא הנדרשת כאן, כדעת רבים, שלפיה כנראה מוטב לנקד לְשֵׁרֶךָ, ז"א לשארך, לבשרך, ועי' בערך ב. שֵׁר. ותמה על הנקוד המסרתי, כי הוראת טבור של המלה יוצאת ברורה כל צרכה מן הכתוב ב(יחזקאל יו ד).  אמנם ביתר הלשונות השמיות אין עדות לשמוש השרש שר(ר) במשמ' טבור.]                               .