1 [אין מלה זו אלא כתיב אחר במק' שְׁאֵר, ובכתיב שר באה המילה, שלא כנקוד המסרת, גם בלשון המקרא, כדעת רבים,     במשלי ג ח: רפאות תהי לשרך (הנקוד: לְשָׁרֶּךָ, עי' שֹׁר) ושקוי לעצמותיך. אבל גם במשלי כה כ, חמץ על נתר וְשָׁר בַּשִּׁרִים על לב רע, הכונה, כדברי העורך בספרו משלי שלמה 59 וכו': ושֵׁר בְּשָׂרים על לב רע, כלו' הזמנת השונא לסעודת בשר, כדברי ההמשך בפס' כא וכו': אם רעב שנאך האכילהו לחם וכו' כי גחלים (אשר) אתה חֹתה (לסעודה), על ראשו (הם) וה' ישלם לך. ועי' בהערות שאחר זו.]

2 [בגליון: בשר, וגם: שאר, והבטוי הבא במשלי יד ל באותה משמ', חיי בשרים לב מרפא,  בהקבלה אל ורקב עצמות קנאה, מוכיח, כי למשמ' זו הכונה, ולא למלה אחרת כגון שֹׁר במשמ' בריאות מן שרר (כדעת מהדירי הספר), שאין לה עדות במקורות, אעפ"י שמצד הענין הכונה היא לגוף בריא.]

3 [העולה על.]

4 [גם כאן בגליון: שאר. והכונה: עושר שב(בריאות) שאר ועצמות.]