פ"ע, וַיָּשַׂר, שׂרֵֵר, יָשׂרוּ — היה שר, משל, שלט, herrschen; reigner; to rule : וַיָּשַׂׂר אבימלך על ישראל שלש שנים (שופ' ט כב). הן לצדק ימלך מלך ולשרים למשפט יָשׂרוּ (ישע' לב א). בי שרים יָשׂרוּ ונדיבים כל שופטי ארץ (משלי ח יו). להיות כל איש שׂרֵר בביתו (אסתר א כב). — ובסהמ"א: ויבא עמדי אצל השר השורר על הארץ (חיד"א, מעגל טוב, 22). — ואמרו החורזים: תולדות שר וסורר שר לשרר וסורר לש... (יניי, קרוב' לבראש' זולאי, לז). למען כי בשכלך תעלה אל בני עיש ותשור1 על קצינים (ר"ש הנגיד, יגוני לב, הברמן א, 50). איה אפוא מליצתך השוררת אשר היתה על כל הממלכות גברת (מחברות עמנואל כא, ירדן, 391).

— הִפע', עי' ב. שׂוּר.

— הִתפ', הִשְׂתָּרֵר, תִּשְׂתָּרֵר, — השתלט כשר ומושל: המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תִשְׂתָּרֵר עלינו גם הִשְׂתָּרֵר (במד' ו יג). — ובת"מ: מאי כי קצר המצע מהשתרע א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כי קצר המצע זה מלהשתרר2 עליו ב' רעים כאחד (סנהד' קג:). — ובסהמ"א: ויגש הורקנוס הבחור המשתרר על ישראל (יוסיפון כז). ולא תהיה כונתם (של פרנסי הצבור)להנאת עצמם לקנות גדולה וממון ומשתררים עליהם ומתגאים (ר"י בן יהודה, ס' מוסר ב ג). הלכו שם (לאלכסנריא) יהודים רבים כחול ושם הצליחו מאד ועשו מקדש והתחילו להשתרר אלו על אלו (ר"ש אבן וירגא, שבט יהודה ז, שוחט, מב). — ואמרו משוררים ולבי יתעֹרר להשיב ולברר דבר המשתרר עלי כל הפֹתרים (תלמידי מנחם, לגבור בתעודה, שעה"ש, ד). בן אדם מה מאד עצמה שאתו, ישתרר על אריה בחניתו (ראב"ע, אל בוראי, כהנא א, 113). — ואמר המליץ: גם כי ישתרר אדם וביד אנוש השבט יי' אלהיו עמו ותרועת המלך במו (שלום הכהן, ניר דוד א, דבר החזיון).

— °הִשְׂתּוֹרֵר, — כמו הִשְׂתָּרֵר, ואמר המשורר: אתעוררה אתגברה על שוררה משתוררה פה פערה על סוערה ראב"ע, איפה בני,  איגר 144. — ובספרי מוסר: ואל ישיאך לבך להשתורר על שום אדם כי אתה שוה לו בכל מיני בושה ספר חסידים, מק"נ ג. והגאוה נגד הרשעים היא משובחת וכו' אע"פ שזה דומה בעיני העולם כמשתורר וכמתגאה אורחת צדיקים, שער הגאוה, ה..