שרת

1, ממנו מְשָׁרֵת, מְשָׁרַתמְשָׁרֶתֶת, *שֵׁרוּת, שָׁרַת, שָׁרֵת.



1 [אין שרש זה בכתיב זה בכל לשון קרובה, גם לא בכתבת העטור מן אתונה (סלושץ, אוצר 99). שם משרת פרושו: הכרזה (מִשָּׁרַת, מִשֹּׁרֶת) כהוראת מנשַׁאר בערב'. בשורה 3-4: אית כל אש עלתי משרת, כלו' את כל אשר על ההכרזה, ובשורה 8 בסיום הכתבת: משרת את פן גו, כלו' הכרזה מאת פני הגוי. ועי' בהערה שאחרי זו.] בערך הבא.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים