*, ת"ז, נק' שְׁתוּקִית, — ילד שאין אביו ידוע: עשרה יוחסין עלו מבבל וכו' ממזרי נתוני שתוקי ואסופי וכו' ואלו הם שתוקי כל שהוא מכיר את אמו ואינו מכיר את אביו וכו' וספיקן בספיקן אסור, ואלו הן הספקות, שתוקי ואסופי וכותי (קדוש' ד א-ג). היתה מעוברת מה טיבו של עובר זה מאיש פלוני וכהן הוא וכו' ור' יהושע אומר אינה נאמנת וכו' במה דברים אמורים בעדות שבגופה אבל בוולד הכל מודים ששתוקי (תוספת' כתוב' א ו). מודה רבי עקיבא בשתוקי שהוא חייב על (קללת) אמו אע"פ שאינו חייב על אביו (ספרא קדוש' פרק ט). אמר רבי לעזר הכל  מודין בוולד שהוא שתוקי וכו' א"ל ר' יוחנן שתוקי סתם מצינו שתוקי כהן גדול היך עבידא, סיעה של כהנים עוברת ופירש אחד מהם ובעל, הרי מצינו שתוקי כהן גדול (ירוש' כתוב' א ט). נבעלה בשעת קרונות כשירה לכהונה אבל פירש אחד מצפורי ובעל, הולד שתוקי (כתוב' טו.). דבר תורה שתוקי כשר וכו' אלא מעתה שתוקי שתוקית לא ישא וכו' בת שתוקית לא ישא שמא ישא אחותו מאביו (קדוש' עג.). — ובסהמ"א: ואם מן הרחוקים זינתה וכו' אותו הולד נעשה שתוקי ואסור לו לבוא בקהל ה' (והזהיר אחרי, עו). פנויה זו שילדה ילד שלה שתוקי הוא וכו' (שו"ת הגאונים, גני' מצרים, 155). שתוקית אי' כשרה לכהונה (שו"ת רמ"א סא). — °ובהשאלה, ספר שתוקי, שלא נודע מחברו: נבוא לבאר איך ס' הזוהר הזה מסופק במאד אם הוא שתוקי או אסופי מן השוק (ר"א די מודינא, ארי נוהם, יז, 47).