*, פֹעל מסֻפק בצורתו, בתו"מ בעבר' רק בינ' משתכין, משותכין, במשמ' לא ברורה: ואמר רבי אמי מאי דכתיב אם ישך הנחש בלוא לחש ואין יתרון לבעל הלשון, אם ראית דור שהשמים משותכין1 עליו כנחשת מלהוריד טל ומטר בשביל לוחשי לחישות שאין באותו הדור (תענ' ח.).
1 [כך נסחת הערוך, וכן מַלטר בהוצאתו ובחלק מן הדפוסים משתכין, ובכ"י מינכן ב: רקיע שמשתכת ובדפוס פזרו: דור שמשתכין שמשותן, ועי' ד"ס.
הפֹעל בא גם בארמ' בשבת קב: (שכן תופרי יריעות חופרין גומא להצניע בה מחטיהן, אביי אמר כיון דמשתכי לא עבדי הכי), וכן בב"מ כו. (אטו אמוריים במקור נדפס 'אמרויים'. מצנעי ישראל לא מצנעי לא צריכא דשתיך — נ"א דאשתיך — טפי), ובב"ב יט. (היינו טעמא דלא קתני — להטמין בין — סלעים משום דמשתכי לה לקדרה), ואין ספק שהוא שאול בעבר' מארמ'; ועל פי מקום יחידי זה שבעבר' קשה להכריע, אם לפנינו צורה עברית ממש או ארמית שבתוך העבר', אף במבטא כגון מִשְׁתְּכִין.
ואשר לצורות הארמיות אפשר לראותן אף כאתפ' מן שוך או שכך. ואף על פי שבכל מקום הכונה לקלקול (עי' תוספות, נגד רש"י בתענ' ח.), אין קלקול זה דוקא חלודה (שאין מקום לה לגבי קדרה), ולפי הענין אולי הכונה לדבר קשה או נדבק יחד, מלהוריד טל ומטר, וצ"ע, ועי' גם קָהָה, הערות.]