ת"ז1, סמ' שְׂבַע, מ"ר שְׂבֵעִים, נק' שְׂבֵעָה,— מי שאכל כל צרכו, satt; rassasié; satiated: שְׂבֵעִים בלחם נשכרו ורעבים חדלו, עד2 עקרה ילדה שבעה וכו' (ש"א ב ה-ו). יראת יי' לחיים וְשָׂבֵעַ ילין בל יפקד רע3 (משלי יט כג). נפש שְׂבֵעָה תבוס נפת ונפש רעבה כל מר מתוק (שם כז ז). — ובצרופים שבהשאלה4 שבע רצון5: נפתלי שׂבַע רצון ומלא ברכת יי' (דבר' לג כג). — ושבע קלון, שבע רגז: אם רשעתי אללי לי וצדקתי לא אשא ראשי שְׂבַע קלון וראה עניי (איוב י יה). אדם ילוד אשה קצר ימים וּשְׂבַע רגז (שם יד א).ושבע ימים: ויגוע יצחק וימת  ויאסף אל עמיו זקן וּשְׂבַע ימים (בראש' לה כט). וימת איוב זקן וּשְׂבַע ימים (איוב מב יז). — ושבע ימים עֹשר וכבוד: וימת (דוד) בשיבה טובה שְׂבַע ימים עֹשר וכבוד (דהי"א כט כח). — ובקצור: זקן ושבע, באותה משמ': ויגוע וימת אברהם בשיבה טובה זקן וְשָׂבֵעַ (בראש' כה ח). — ובתו"מ: הקב"ה מראה להן לצדיקים מתן שכרן בעולם הזה ונפשם שביעה והן ישיגון להן וכו' (ירוש' ע"ז ג א). אבר קטן יש באדם משביעו רעב ומרעיבו שבע (סנה' קז.)(. מי שאוהב תורה אינו שבע תורה (ר"נ, מד"ר דבר' ב)6. מי שהוא אוהב מצות אינו שבע מן המצוה (ר' יצחק, שם). — ובסהמ"א: והוא כמות (ולא ישבע) כמלאך המות שאינו שבע מלהמית כך זה אינו שבע בכל קניינו (רש"י, חבק' ב ה). שלא להשביע שלא ליראות שבע ממון (הוא, סנה' כט:). שהיה (דוד) משמש מטתו ביום כדי שיהא שבע מתשמיש ולא יהרהר אחר אשה כל היום (הוא, שם קז.). השבע לא ירגיש בצער הרעב (רש"ט פלקירא, אגרת המוסר, הברמן, קבץ על יד א(יא), עד). והוא בהפרדה (ז"א בהפרד הנפש) מזה העולם וכו' תעמוד קיימ' בעצמה ושביעה מזיו הזוהר הנצחי (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ט).— °ובעל נפש שבעה, במשמ' מי שלעצמו אין לו דרישה7: ואם היה בעל נפש שבעה שבעה מפריש אחד מארבעים (רמב"ם, הל' תרומות ד ז).— °ותמִסה, או התמסות, שבֵעה, במשמ' רווּיה: ואם יעברו מן העצם הנימס חלקים כל כך בין חלקי הנוזל, עד שלא יכול לקבל עוד יותר אז נאמר כי עתה העצם הפועל ההתמסות הוא שבע (לינדא, ראשית למודים ב ב, 22). — ואמרו פיטנים ומשוררים: הקם ברקמות שבעי רצון וכלה ועדר מקהלות לצון (רשב"ג, שמרתי יום, ביאליק-רבניצקי ב, 227). — אני האיש וכו' שבע רצון ומלא בין חכמים, בלי יחמד זהבים או כספים (ר"י הלוי, התירא הנחשים, זמורה ג, 320).