ש"נ, במקרא רק סמ' שִׂבְעַת, — כמו שָׂבָע: הנה זה היה עון סדם אחותך גאון שִׂבְעַת לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד עני ואביון לא החזיקה (יחזק' יו מט).