ש"נ, סמ' שְׂרֵפַת, — בְּעֵרָה, דְּלֵקָה, אש בוערת (וגם הדבר שנשרף) Brand; combustion, incendie; burning, combustion: הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשְׂרֵפָה (בראש' יא ג). ואחיכם כל בית ישראל יבכו את הַשְּׂרֵפָה אשר שרף יי' (ויק' י ו). וירם את המחתות מבין הַשְּׂרֵפָה ואת האש זרה הלאה (במד' יז ב). והשליך אל תוך שְׂרֵפַת הפרה (שם יט ו). ולקחו לטמא מעפר שְׂרֵפַת החטאת (שם שם יז). גפרית ומלח שְׂרֵפָה כל ארצה (דבר' כט כב). ותהיו כאוד מצל מִשְּׂרֵפָה (עמו' ד יא). ויקברהו וכו' וישרפו לו שְׂרֵפָה גדולה מאד (דהי"ב יו יד). ולא עשו לו עמו שְׂרֵפָה כִּשְׂרֵפַת אבותיו (שם כא יט). — ובצרוף היה לשרֵפה, נשרף: והיתה לִשְׂרֵפָה מאכלת אש (ישע' ט ד). בית קדשנו ותפארתנו וכו' היה לִשְׂרֵפַת אש (שם סד י). — הר שרפה, אולי במשמ' הר גזרה, הר עזוב: הנני אליך הר המשחית וכו' וגלגלתיך מן הסלעים ונתתיך להר שְׂרֵפָה וכו' כי שממות עולם תהיה (ירמ' נא כה-כו). — ובתו"מ: אין ביעור חמץ אלא שריפה (ר' יהודה, פסח' ב א). מקום טומאתו (של בשר קדש) שם שריפתו (ר' עקיבא, שקל' ח ז). ארבע מיתות נמסרו לבית דין, סקילה שריפה הרג וחנק (סנה' ז א). ר' שמעון אומר (חיבי מיתות שנתערבו זה בזה) נדונין בסקילה, שהשריפה חמורה, וחכמים אומרים נדונין בשריפה, שהסקילה חמורה (שם ט ג). שבעת ימים קודם לשריפת הפרה מפרישין כהן השורף את הפרה מביתו וכו' (פרה ג א). כרכן בשירי הלשון והשליך לתוך שריפתה (שם שם יא). שהגוים וכו' יושבים בשלוה ושאנן, ובית הדום של אלהינו יהיה לשריפת אש (ספרי דבר' מג). אם באת הלכה תחת ידך ואי אתה יודע אם לתלות אם לשרוף (קדשים שנטמאו), לעולם הוי רץ אחר  השריפה יותר מן התלייה, שאין לך חביב בתורה יותר מפרים הנשרפים ושעירים הנשרפים (בשם ר' יוחנן, ירוש' תרומ' סוף פרק ה). ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלהינו (ר"ה יח:). מה להלן (בעדת קרח) שריפת נשמה וגוף קיים, אף כאן (במיתת בית דין) שריפת נשמה וגוף קיים (ר' מתנה, סנה' נב.). ההיא שריפה ממש היא, ומאי בנפשותם, שנתחייבו שריפה על עסקי נפשותם (שם שם). ואין קלון אלא שריפה, כמה דתימא אשר קלם מלך בבל באש (מד"ר במד' יא). אלא שהיתה שריפתם כשריפת נדב ואביהו (שם שם טו). — ומ"ר *שְׂרֵפוֹת: וכל היכא דכתיב באש תשרף, לרבות כל שריפות הבאות מחמת האש היא (פסח' עה.). בא וראה כמה שריפות הוא (הלשון) שורף (מד"ר ויק' טז). — *בית השרפה, מקום שרפת קדשים שנפסלו: האומר לעבדו צא ושחוט עלי את הפסח וכו' שחט גדי וטלה וכו' שכח רבו מה אמר לו, שניהם יצאו לבית השריפה , ופטורין מלעשות פסח שני (פסח' ח ב). הן אוכלין משלהן והוא אינו אוכל עמהן, ושלו יוצא לבית השריפה ופטור מלעשות פסח שני (שם ט ט). ושחטו את התמיד (בטעות) והוציאוהו לבית השריפה (יומא ג ב). אם משנשחט (האשם) נודע לו (שלא חטא), הדם ישפך והבשר יצא לבית השריפה (כרית' ו א). — *שמן שרפה, שמן של תרומה שנטמא ואינו ראוי אלא לשרפה: אין מוציאין שמן שריפה ופירות שביעית מהארץ לחוצה לארץ (שביע' ו ה). אין מדליקין (נר שבת) לא בלכש וכו' ולא בשמן שריפה וכו' (שבת ב א). אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב (שם שם ב). — ובסהמ"א: כי הארץ תדמה לדבר הנשרף מחום האש ויתחלפו איכיותיו כפי התחלף שריפתה (ר"י זבארה, ס' שעשועים ט, דודזון, 111). — °ובמשמ' חֹם הגוף במחלה: ימשך אחר זה כאב ודפיקה מתמדת ושרפה והתלהבות (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ד). — °קנה שרפה, כלי נשק היורה בכח אבק שרפה: ועוד ראיתי עליה אחת וכו' ועשוית חדרים חדרים והכתלים המפסיקים הם קני שריפה וכל כלי משחית מסודרים וכו' (חיד"א, מעגל טוב, 32). וכמה אוצרות מלאים מקני שריפה (שם , 84). עופות שלימים שניצודו בקנה השרפה בכדורים קטנים של עופרת (ר' ישמעאל הכהן, זרע אמת ב, יו"ד יח י). מצאה אשה אחת עגולים אשר רגילים לשום בקנה שריפה שקורין שרעט1 (ר"ח סופר, שו"ת מחנה חיים, יו"ד נא). כלי מלחמתם חרב וחנית גם קני שרפה להם, אבל אויר ארצם החם ולח יעלה עליהם חלאה אשר יחדור חדרי יציקתם עדי לא יצליחו להריק זיקי אש אשר את אבק השרפה ילהטו במקור נדפס 'יהלטו' (ר"ש בלוך, שבילי עולם ב, יט:). ועי' °אבק שרפה.