ש"ז, מ"ר שְׂרִדִים, שְׂרִידִים, סמי' שְׂרִידֵי, כנ' שְׂרִידָיו, — פליט, שנשאר לפלטה, Flüchtling; fugitif; -ive: אז ירד שָׂרִיד לאדירים עם יי' ירד לי בגבורים (שופ' ה יג). כי בהר ציון ובירושלם תהיה פליטה כאשר אמר יי' וּבַשְּׂרִידִים אשר יי' קֹרא1 (יואל ג ה). ולא יהיה שָׂרִיד לבית עשו (עבד' א יח). לא נין לו ולא נכד בעמו ואין שָׂרִיד במגוריו (איוב יח יט). אין שָׂרִיד לאכלו2 על כן לא יחיל טובו (שם כ כא). שְׂרִידָיו במות יקברו3 ואלמנתיו לא תבכינה (שם כז יה). — ובצרופים, שריד ופליט וכד': ולא יהיה להם שָׂרִיד ופליט מפני הרעה אשר אני מביא עליהם (ירמ' מב יז). ולא יהיה פליט וְשָׂרִיד לשארית יהודה הבאים לגור שם בארץ מצרים (שם מד יד). —  ושריד חרב: כה אמר יי' מצא חן במדבר עם שְׂרִידֵי חרב (שם לא א). — והאביד שריד:  וירד מיעקב והאביד שָׂרִיד מעיר (במד' כד יט). — והותיר שריד: לולי יי' צבאות הותיר לנו שָׂרִיד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו (ישע' א ט). — והכרית שריד: להכרית לצֹר ולצידון כל שָׂרִיד עֹזר (ירמ' מז ד). —  והסגיר שריד: ואל תסגר שְׂרִידָיו ביום צרה (עבד' א יד). —  ושרד שריד: וְהַשְּׂרִידִים שרדו מהם ויבאו אל ערי המבצר (יהו' י כ). — ולא השאיר שריד:  ונחרם את כל עיר מתם והנשים והטף לא השארנו שָׂרִיד (דבר' ב לד). ואת מקדה לכד יהושע וכו' ואת מלכה החרם אותם ואת כל הנפש אשר בה לא השאיר שָׂרִיד  וכו' ויכה לפי חרב וכו' לא השאיר בה שָׂרִיד  (יהו' י כח-ל).  ועי' שָׁאַר —  ובתו"מ: אלמלא בגדי כהונה לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט (יומא עב:) כי שכיב איניש הכא התם ספדי ליה הכי גדול הוא בששך ושם לו ברקת, וכי מסקי ארונא להתם ספדי ליה הכי אוהבי שרידים4 יושבי רקת צאו וקבלו הרוגי עומק (רבא, מגלה ו.). — °ובמשמ' שרידי ישראל, ואמר הפיטן: יום זה הוריד לבן שריד מצות צרופות מבוארות (ר"י בר ראובן, יום זה הוריד, אזהרות). זכור צג בפרק להסגיר שרידי, קם בראש דרכים לסעוד את רודי (זכור איש, יוצרות לשבת זכור). —  ואמר המשורר: ומשלו הזדים בלכתו בשרידים והיו כעבדים קנוים ומכורים (תלמידי מנחם, לגבור בתעודה, שעה"ש, 5). אשר אין בלעדיו ברחמיו וחסדיו שלחו לשרידיו למחיה ומזֹרים (שם, 6). ומ"ר °שְׂרִידוֹת: שבא מרעיוניו נפלה בם ולא השאיר לבלעדיו שרידות (ר"י הלוי, הפשט, זמורה א, 42). — והיום נוהג השם גם במשמ' שארית, שיור מדבר שאין בו רוח חיים.