1, ש"נ, סמי' תֵּבַת, — א) מין ארון עץ, Kasten; caisse; box: ותקח לו תֵּבַת גמא ותחמרה בחמר ובזפת (שמות ב ג). — וככנוי למבנה עצים בדמות תבה, שצף על פני המים, ושעשה אותו נח, Arche; arche; arc:  עשה לך תֵּבַת עצי גפר קנים תעשה את התֵּבָה וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר וכו' שלש מאות אמה ארך הַתֵּבָה חמשים אמה רחבה ושלשים אמה קומתה. צהר תעשה לַתֵּבָה ואל אמה תכלנה מלמעלה ופתח הַתֵּבָה בצדה תשים תחתים שנים ושלשים תעשה וכו' ובאת אל הַתֵּבָה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך. ומכל החי מכל בשר שנים מכל תביא אל הַתֵּבָה להחית אתך (בראש' ו יד-יט). וירבו המים וישאו את הַתֵּבָה ותרם מעל הארץ וכו' ותלך הַתֵּבָה על פני המים (שם ז יז-יח). ויפתח נח את חלון הַתֵּבָה (שם ח ו). — ובתו"מ2: פורסין עור של גדי על גבי שידה תיבה ומגדל שאחז בהן את האור (שבת טז ה). אין פורטין לא מתיבת המוכסין ולא מכיס של גבאין (ב"ק י א). מצא בחנות הרי אלו שלו בין התיבה ולחנוני הרי אלו של חנוני (ב"מ ב ד). השידה והתיבה והמגדל וכו' הרי אלו טהורין (כלים טו א). שלוש תיבות הן, תיבה  שפתחה מצדה טמאה מדרס (שם כד ד). תיבת המגדל יש בה פותח טפח וכו' (אהל' ד ב). תיבה שהיא מלאה כלים וקבע לה כסוי טמאה (תוספת' כלים ב"מ י א). תיבת הבלנין שהיא גבוהה עשרה טפחים ויש לה ליזבז טמאה (שם שם י ג). תיבה שהיא מלאה ספרים נותנה מראשותי המיטה ואינו נותנה מרגלות המטה (ירוש' ברכ' ג ה). כיצד היו ישראל מהלכין במדבר וכו' חד אמר כתיבה3, וחרנה אמר כקורה (שם ערוב' ה א). שהיו עשויין (המצרים) תיבות תיבות4 והיו החיצים מפזרין אותן (שם סוט' ח ג). דלת של שידה ושל תיבה ושל מגדל נוטלין אבל לא מחזירין (שבת קכב:). תיבה שנשתמשו בה מעות חולין ומעות מעשר וכו' (פסח' ז.). שהעבירן (נח את החיות) לפני התיבה , כל שהתיבה קולטתו בידוע שלא נעבדה בהם עבירה, וכל שאין התיבה קולטתו בידוע שנעבדה בהן עבירה (סנה' קח:). לחם הפנים כיצד עושין אותו, רבי חנינא אמר כמין תיבה פרוצה5, ר' יוחנן אמר כמין ספינה רוקדת6 (מנח' צד.-צד:). מה הקן הזה מטהר את המצורע אף תיבתך מטהרתך (מד"ר בראש' לא). על שם תיבתו של נח (שם שם). — ובסהמ"א: תיבה שנותנין בה המעות המתקבצות בישיבה (ערוך ערך שופר). מה אומר באיש אשר מאזניו גנזיו ושניו אושפיזיו וכספו וזהבו נאמני לבבו ומפתחו נאמן רוחו ותיבתו בעל חברתו וטבעתו איש עצתו (בן המלך והנזיר שער ה). לכשאפתח תבתי אוציא את שלך (ס' הישר לר"ת, שו"ת נג ג). המגלגל דבר מרובע כמו תיבות שלנו, כשעוקר זוית אחד עדיין השני מונח במקומו וכו' (מרדכי, שבת רב). אינם (שטרי החובות) מממוני אלא המעות שבתיבתך הן מממוני (טוחו"מ עא). אפילו נתנם בתיבתו ונעל בפניהם ונגנבו או נאבדו חייב (שם שם רצא). שתשמור כסף וזהב ומרגליות בתוך חדרך ובתוך תיבותיך ותעשה מסגרת למסגרתו כך תעשה לפיך (ראשית חכמה, שער הקדושה יא). — °ובמיֻחד במשמ' קֻפָּה7: ואין הפ"ה של הגבאים רשאי להוציא מתחת ידו ורשותו התיבה וארנקי של צדקה (דברים עתיקים לפ' ווטשטיין, סי' טו). הוצאות דיינים ושמשים ושכר הבית יתפרע מתיבת המדינה (פנקס מדינת ליטא מ). מכולם פטרוהו הקהל אותו ואת אשתו כל ימי חייו, רק מעות תיבה ומעות קצבה (פנקס ועד ארבע ארצות, היילפרין, 306). — ב) *במשמ' ארון הקדש של בית הכנסת שספרי התורה נתונים בו: סדר תעניות כיצד, מוציאין את התיבה לרחובה של עיר ונותן אפר מקלה ע"ג התיבה (תענ' ב א). בני העיר שמכרו וכו' ביהכ"נ לוקחין תיבה , תיבה לוקחין מטפחות וכו' אבל אם מכרו וכו' מטפחות לא יקחו תיבה , תיבה לא יקחו בית הכנסת (מגי' ג א). ואיזהו דבר של אותה העיר, כגון הרחוב והמרחץ ובית הכנסת והתיבה והספרים (נדר' ה ה). מטפחות תיבה אין בהן משום כלאים (תוספת' כלא' ה יז). — ובמשמ' זו, *ירד לפני התבה, *עבר לפני התבה וכד', נגש להתפלל כשליח-צבור: העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה השני מתקיע (ר"ה ד ז). עמדו בתפלה מורידין לפני התיבה  זקן ורגיל (תענ' ב ב). הפורס את שמע והעובר לפני התיבה והנושא את כפיו וכו' לא יענה אחר עצמו אמן (ירוש' ברכ' ה ד). י"ט שחל להיות בשבת שליח צבור היורד לפני התיבה אינו צריך להזכיר של יו"ט (שבת כד:). — ג) *במשמ' מלה הכתובה  (geschriebenes) Wort; mot (écrit); (written) word:  שלא היו מפסיקין בין תיבה לתיבה8 (ירוש' פסח' ד ח). גורעין לדרוש מתחלת הפרשה עד סופה, ר' חנניה בשם ר' ירמיה ואפילו באמצע תיבה (שם ע"ז א ג). הפוך את התיבה ודרשה (שבת נה:). לא הוה ידעין הי באמצע תיבה הי בסוף תיבה (שם קד.). כל תיבה שצריכה למ"ד בתחילתה הטיל לה הכתוב ה"א בסופה (יבמ' יג:). נזדמנה לו תיבה בת שתי אותיות לא יזרקנה לבין הדפין אלא חוזר וכותב בתחילת השיטה (מנח' ל:). מניחין בין שיטה לשיטה כמלא שיטה, בין תיבה לתיבה כמלא אות (סופרים ב ב). לשעבר היית (האות יוד) בשמה של נקבה (שרי) בסופה של תיבה אבל עכשיו הריני נותנך בשמו של זכר (יהושע) בראשה של תיבה (מד"ר ויק' יט). עם נקודות הכסף, רבי אבא בר כהנא אמר אלו האותיות רבי אחא אמר אלו התיבות (שם שה"ש, תורי זהב). (הראובני, השמעוני) ה"א בראש התיבה ויו"ד בסופה (שם שם, גן נעול). ובתיבה אחת מצינו אחד עשר מאגניות9 משמשים (פסיק' רב', אנכי אנכי, מא"ש, קנג.). — ומ"ר *תֵּבוֹת, *תֵּבִיּוֹת: היה עשוי (המזוזה) כחצי חליטה, שורה העליונה שיש למטה הימינה שתים, צריך שיהא בה שלש תיביות, האמצעית שתים, התחתונה אפי' על הארץ (ר' בא, ירוש' מגי' א יא). דפסק ספרא לשתי תיבות (חול' סד:). אך משה לא הזכיר את השם עד שאמר עשרים ואחת תיבות (תנחו' וארא א). — ובסהמ"א, גם ללא דיוק: כי י"א מהם תשמש בתחילת התיבות ובתוכם ובסופם (דונש, תשו' על רסע"ג 6). שכן דרך לכתוב בהגדות תיבות קשות (ערוך ערך אדנדקי). שאין לך ראשית במקרא שאינו דבוק לתיבה שלאחריו (רש"י, בראש' א א). שכן דרך תיבה בת שתי אותיות לכפול בסופה ואין יסודה אלא שתי אותיות (הוא, שם מט יט). שכל למ"ד ובי"ת המשמשת בראש התיבה אם נקודה בחטף כגון לְמלך לְמדבר לְעיר צריך לפרש לאיזה מלך לאיזה מדבר לאיזו עיר (הוא, שמות כב יט). ואינה מפרשת לחתוך תיבות זו מזו ולהשמיע כל תיבה ותיבה ומצטרפות שתי תיבות כאחת (הוא, ערוב' נג:, ד"ה תאי). התיבות כגויות והטעמים כנשמות (ראב"ע, יסוד מורא א). ועבטו ארחותיה (של חכמת הלשון) ועותו נכוחותיה ועקלו נתיבותיה ועבתו מלותיה ותיבותיה (ר"י א"ת, הקד' המתרגם לס' הרקמה). ובשאר התיבות אם שכח כותב מקצת התיבה בשטה ומקצתה למעלה (רמב"ם, תפילין א טז). — °תֵּבָה בְּתֵבָה, כל מלה ומלה בלא להחסיר אף מלה אחת: יכול לכוין דעתו מתחלה ועד סוף תיבה בתיבה וישמע משליח צבור כל התפלה ויוצא ידי חובתו (מנוה"מ לר"י אלנקאוה ב, 144). — ואמר המשורר: כמוהם ככתבם תוך לבבי חקוקים אות באות תיבה בתיבה (ר"י הלוי, הקולך זה, זמורה ג, 383). — °ובמשמ' אות: למה נקרא אות תיבה , כמו תיבה מחוברת דף לדף נסר לנסר ואז יוכל להשים בו חפצו וכו' כך אין אות אחת נשמע כלום אלא אם מחובר לחבריו (ספר חסידים תתתשיב).