תְּבוּן

ש"ז, — מלה מסֻפקה1: ויעשו להם מסכה מכספם כִּתְבוּנָם עצבים מעשה חרש כלה (הושע יג ב). — ובסהמ"א במליצת הכתוב, במשמ' תבנית או גם תבונה, ואמרו פיטנים ומשוררים: יעמס וישא כהן פקודיו ואל יקריב במומו את קרבניו חנוטים אם יבוכרו לאיש מעבוד ומגזוז בתבוניו (רס"ג, אזהרות, סדור, מק"נ, רט"ו). וידיו תבל מגשימים ותבוניו פתאים מחכימים ומליו כושל מקימים (רמב"ע, לגביר דעות, ברודי א, רפה).



1 [רֹב הפרשנים והמדקדקים העברים בארו כתבונם כמו כִּתְבוּנָתָם, כדברי רד"ק ב(מכלול' ליק, קעב.): ומלת כִּתְבוּנָם עצבים חסרה תי"ו הכנוי ומשפטה כִּתְבוּנָתָם כי לא יתכן לומר תְּבוּן כי לא מצאנו ממשקלו ע"כ. ויונתן תרגם: כדמותהון, והשבעים: Κατ՚ εἰϰόνα, כתבנית (עצבים) בלי מ הכנוי. ואין הקשי במלה זו בלבד אלא גם במ' הכנוי' במלת מכספם, וקשה להניח שיאמר הכתוב שעשו להם כתבנית עצבים ולא שעשו להם תבנית עצבים ממש; וכנראה יש לחפש את הנוסח המקורי בקריאה כנון: ויעשו להם מסכה מכסף, מִכֶּתֶם נוּב, כי כן מדברות גם תעודות מצריות על ארץ נוּב (נוביה) כמוצא הכתם דוקא.]

חיפוש במילון: