°, ת"ז, — שמתיחס על התבונה, עיוני, מחשבי, בצרופים כגון: חוש התבוני (ר"א ביבאגו, דרך אמונה, כג.). — °וכח תבוני: וכמו שיקרה לפילוסופים בהגבלת המדות המעולות שפרטיהן נמסרו ביד הכח התבוני שבאדם לשער ולצמצם הפרטים ההם כפי צורך מקומם ושעתם (ר"י מוסקטו, קול יהודה לכוזרי, א, סח:). — °ולמוד תבוני: חסרון המדות הטבעיות כאשר לא יתחבר שם למוד תבוניי וכו' (ר"י עראמה, יד אבשלום על משלי, כ, כבוד לאיש). — °ומעשה תבוני: האדם הנכון המכריח על צד היותר נאות במעשים התבוניים אשר אצל הדברים האפשריים יקרא אצלם נביא בענין ההנהגה (ר"י מוסקטו, קול יהודה לכוזרי א, כ:). — °וציור תבוני: ציורים תבוניים, כמו ציור מושג החיות, השלם, החפץ החכמה, היופי, התושיה ודומיהם וכו' והם הצורות האפלטוניות המפורסמות לחכמים (רנ"ק, מורה נבוכי הזמן, רבידוביץ, רפט).