1, ש"נ, במקרא רק סמ' תְּבוּסַת,— מבוסה, כשלון, מפלה, Niederlage; défaite; defeat: ומאלהים היתה תְּבוּסַת אחזיהו לבוא אל יורם (דהי"ב כב ז). — ובתו"מ, בשמוש לא ברור כל צרכו2, *דם תבוסה, דם שיצא חלקו מן הגוף החי וחלקו אחרי מות האדם: רביעית דם ורביע' דם שיצא ממנו שמינית בחייו ושמינית במותו וכו' איזהו דם תבוסה צלוב שדמו שותת ונמצא תחתיו רביעית דם טמא וכל המת שדמו מנטף ונמצא תחתיו רביעית דם טהור (שם ג ה). אין בין דם המת לדם תבוסה אלא שדם המצ נזיר מגלח עליו וחייבין עליו על ביאת מקדש ודם תבוסה אין נזיר מגלח עליו וכו' (תוספת' מגי' א י). ואיזו היא תבוסה ר' אליעזר בן יהודה אומר הרוג שיצא ממנו רביעית דם בחייו ובמותו ספק בחייו יצא ספק במותו יצא ספק בחייו ובמותו, זה הוא דם תבוסה וחכמים אומרים ספקו ברשות היחיד טמא וברשות הרבים טהור אלא איזהו דם תבוסה הרוג שיצא ממנו רביעית דם בחייו ובמותו ועדיין לא פסק ספק רובו בחייו ומיעוטו במותו וספק רובו במותו ומיעוטו בחייו הוא דם תבוסה (שם אהל' ד י). — *ותבוסת המת, העפר שהמת מָשכב עליו, והדם חדר בו: המוצא מת בתחילה מושכב כדרכו נוטלו ואת תבוסתו מצא שנים נוטלן ואת תבוסתן (נזיר ט ג, אהל' טז ג)3. — ובסהמ"א, ואמרו פיטנים ומשוררים: רחש ישנים כערב דם תבוסה כערב קץ חש וקרב לעורר כתנין קרב (ר"א קליר, אתות עת, קרובה לשבת החדש). (לא תחמד) סחר רעך הונו ועזבוניו אף מכל מאכל אשר אסר לך אל, תבוסת שמונה עשרה טריפות ונבלות ובשר וחלב מתגאל (רס"ג, אזהרות, סדור מק"נ, ריד). — ובהשאלה: תלהט אש תבוסתו צלעי ובת עיני בים דמעה זרומה (רמב"ע, חרדה לבשה, ברודי א, קיט). ועז התלי לעזור ולכשיל דמות התנין זנבו תבוסתו והעז מראשותיו (הוא, בשם אל, שם, רמ). אמר לשמח בלילו גם מבוא תבוסה לו יהי אולה (הוא, ענק ח, שם שעה). עלי מה ישכחה גבר תבוסת זמן רע עד יכחש בו שארו (שם, שפד).