תּוֹתָח

מלה מסֻפקה1: כקש נחשבו תּוֹתָח וישחק לרעש כידון (איוב מא כא). — ובסהמ"א: והתכונן לדברי אחי מגיני וחרבי ותותחי (תשוב' דונש, ערך יביע, 52). — ואמרו פיטנים ומשוררים: יהירים המלטשים תותח ותער (יוסף בן אביתור, ארשת שפתי, שעה"ש, 13). שלשתם אילותי וחילי עלי קמי וחרבי ותותחי ורמחי וצנתי (רשב"ג, ידידי שעו, ביאליק-רבניצקי א, 87). ומחבת נחשת באור רתח ויפשח הראשון נתח נתח ועור ראשו חשף בתותח (יוסף בר שלמה, אודך כי אנפת, יוצ' לשבת א' חנכה). — °ובמשמ' כלי יריה גדול וכבד2: Kanone; canon; (big) gun, canon: קול התותח ברוח כקול הרעם (אליהו חלפן הלוי, שיר השלום, כנסת ישראל שפר, תרמח). ושמונים אלף רוכבים ואתם אלף ושלוש מאות ושבעים כלי תותח (קאנאנען) (מ"א גינצבורג, הצרפתים ברוסיה, 7). והרוסים השיבו מלחמתם וכו' כי נפצו את כלי תותחם (שם, 33). ויפוצצו בכדורי כלי תותחם את הצי האדיר (קלמן שולמן, די"ע ד,710).



1 [הקדמונים ראו במלה ש"ע במשמ' פטיש (כך השבעים: σφυϱά, הארמי: נרגיא) וכד', ואמנם הפרשנים העברים מודים, שאין כאן אלא פתרון לפי ענינו, שאין לו סמוכים. בַּרט השוה שם לכלי נשק באשור', שאז קראו אותו בטעות תַרְתַחֻ, אלא שנתבדתה קריאה זו (הסימן של ההברה הראשונה נִתן להקרא תר, קוּת, שִׁל, חַש, אף בשנויים נוספים), ואחר שבמשך שנים רבות גרסו את הקריאה קֻתַּחֻ, התברר לאחרונה, שיש לקרא שִׁלְתַחֻ (כלשון שֶלח), ועל כן אין יסוד להשואה שהֻצעה. והואיל ואין לצרף את הפעל נחשבו במ"ר עם מ"י תותח, שוקל העורך בפרושו את האפשרות, שכאן בעקר צורת הפעל מן יתח, ותח, בערב' ותח وتح, במשמ' היה מעט, חסר ערך, אולי בקריאה כקש נחשב ותותח (ז"א ותבטל אותו כדבר פעוט); אבל יתכן שהעקר הוא: כקש נחשבו תַּחְתָּו וכד', וצ"ע.]

2 [לפי זה משמשות היום גם מלים כגון תּוֹתְחָן, תּוֹתְחָנוּת, כמֻנחים צבאיים.]

חיפוש במילון: