* 1, ש"נ, —  מעשה האיש המקנא ומתחרה בזולתו:  מה ראו דינין לקדום לכל מצות שבתורה שכשהדין בין אדם לחבירו תחרות ביניהם נפסק הדין נעשה שלום ביניהם (מכי' משפטים א).  בראשונה היו משפחות עומדות ואבלין עוברין משרבה תחרות בציפורין התקין ר"י בן חלפתא שיהו המשפחות עוברות והאבלים עומדין (ירוש' ברכ' ג ב). סיפרי מינין שמטילין איבה ותחרות ומחלוקות בין ישראל לאביהן שבשמים (שם שבת טז, וכעין זה בבלי שבת קטז.).  אמר הקב"ה למשה לשעבר היתה איבה ביני לבין בני שנאה ביני ובין בני תחרות ביני ובין בני (מד"ר במד' יב). ומה אם העליונים שאין בהם לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות הן צריכין שלום, התחתונים שכולן שנאה ותחרות וקנאה עאכ"ו שהן צריכין שלום (שם דבר' ה). רבונו של עולם תורה שנתת להם לישראל אינן עוסקין בה והרי איבה וקנאה ושנאה ותחרות ביניהם וכו' למה קרא למלאכי השרת חברים לפי שאין ביניהם איבה וקנאה ושנאה ותחרות ומינות ופלוגת דברי' (שם שה"ש, היושבת). —  ובסהמ"א:  נכנס תחרות בין אליעזר ובין ישמעאל (פדר"א לא). —  ואמר הפיטן:  תחרות רֹגז הניח ותזכר רחם (ר' אליה בר שמעיה, תחרות, סליח' ג עשי"ת). —  °ובמשמ' התחרות במרוץ או במעשה גבורה אחר, בגוף או ברוח, Wettbewerb, Turnier; concours, tournoi; competition, tournament, נוהג בספרות ובדבור.