תִּחֲרָה

1, פ"ע — כמו התחרה: כי את רגלים רצת וילאוך ואיך תְּתַחֲרֶה את הסוסים (ירמ' יב ה). התמלך כי אתה מְתַחֲרֶה בארז (שם כב יה). — ואמר המשורר: והן רצות לתחרות הברקים ואם מתנהלות הנה לאטן (יצחק בן עזרא, פניני שיר, שעה"ש 160).


1 [פעל משני שנגזר מן חרה, כקצור במקום התחרה. ואמנם אלמלא הנקוד אפשר היה לבטא תִּתְחָרָה, מִתְחָרָה, ואולי כך עקר. ועי' *תַּחֲרוּת, הערות.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים