*,  ש"נ, —  שה"פ מן תָּכַף, חבור בתפר, d. Heften; agrafement; tacking: התוכף תכיפה אחת אינה חיבור ואין בה משום כלאים (כלא' ט י)1. — ובסהמ"א: והנוז על שני פנים או באריגה או תכיפה במחט (זכרון לראשונים, תרמ"ה, הרכבי, מט; וכעין זה רד"ק, שרשים, שעטנז). —  °ובמשמ' של סמיכות דברים שבאו בזה אחר זה, Aufeinanderfolge; succession: ואמר החכם בתכיפת הטובות אחת לאחת אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום וכו' (ר"י א"ת, חו"ה, הפרישות ה).  בגד צמר שחברו עם בגד פשתן בתכיפה אחת אינו חבור ואין זה כלאים (רמב"ם, כלאים י כד).  שלא יצטרך אל תכיפת הכנסת האויר והוצאתו כמו הדפק (אמו"ר לראב"ד א, ו, כחות הנפש).  ובזה תירץ אליהוא תכיפת המכאובות בלי מנוחה ביניהם (רשב"ץ דוראן, אוהב משפט, איוב, ותקרב לשחת נפשי, קנז:). —  ואמר הפיטן:  אני אנפו בי טלאי תכיפתנו  (ר"א קליר, זכור איכה, קרוב' ת"ב, מחז' איטל' א, קסח).