ש"נ, — כמו מות1, במקרא רק בצרוף שבמ"ר בני תמותה: תבוא לפניך אנקת אסיר כגדל זרועך הותר בני תְמוּתָה (תהל' עט יא). לשמע אנקת אסיר לפתח בני תְמוּתָה (שם קב כא). — ובתו"מ, בשר תמותות כמשל לאשת יפת תאר2: וראית בשביה וכו' יפת תאר לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות נבילות (קדוש' כא:-כב., וכעין זה שמחות ז). — ובסהמ"א: ודאבי נפש ואנשי תמותה אם ישתו ממנו ישישו ויגילו בו (יוסיפון, גינצבורג, לט). כי בעת ההיא יהיה (האדם) נעוה ונתעה משאר ב"ח ואפשר שישחית עצמו בשחיתות ובתמותות (ר"י א"ת, חו"ה, עבודת אלהים, פתיח'). ודמיון השה הוא לענוי הגוף ולתמותתו (רד"ק, ישע' נג ז). האדם השרוי בצער דומה למת וכשתבא לו התשועה תדמה לו שהיה מתמותתו (הוא, הושע ו ג). — °ובמשמ' שעור מקרי המות במקום מסֻים או בזמן מסֻים, Sterblichkeit; mortalité; -ty: עד כמה נגרעה התמותה (Sterblichkeit) בין מוכי האסכרה לרגל ריפוים בנסיוב הרפואה של בירינג (יצחק טובים, הדיפתיריה, פטרבורג תרנ"ח, עמ' 55). — ואמרו פיטנים ומשוררים: ובשלומו אזי באה לנפשי בלא עתה תמותה העתידה (ר"ש נגיד, יחידתי לבבך, הברמן ג, 10). יחננו ויתעשת אלהים להקבץ בטרם יום תמותות (רשב"ג, בחייכם, ביאליק-רבניצקי א, 134). שם תחיי אחר תמותתך (רמב"ע, תבל תני, בראדי, קנב). וכי ילדי תמותה נחנו (הוא, ענק ח, בראדי, שפב). והראני תשועתך בטרם יום תמותתי (ראב"ע, לך אלי תשוקתי, כהנא א, 206). כמה אטמתם אזנכם לקראים עד כי תמותה קראה ותענו (ר"י חריזי, תחכמוני ב, קאמינקא, 33). וכלם יכספו אל התמותה כאלו הם בכור מות יצוקים שם ז, שם, 79). למר נפש הלא חיים תמותה (יהודה בן יצחק אברבנאל, זמן הכה, מבחר השירה העבר' באיטל', שירמן, רכ).