תְּעִיבָה

°, ש"נ, — כמו תִּעוּב, חֹסר תאבון: בענין ההנהגה בקדחות חמות כמעט אין למוקדח תאות האוכל, וכל האוכל עם תעיבה אינו מעכל אלא מתעפש המאכל בקרביו (מעשה טוביה ב, משמרת הבית, קיג:). ועלופים ובולמוס ותעיבה וקיא (שם ג, קכ.). — ועי' °תֵּעָבוֹן.

חיפוש במילון: